ג וַיִּמָּֽנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃ ד הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה קָרָ֥את לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃ ה הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ וַתַּֽעֲשִׂ֥י הָֽרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃
֍ ֍ ֍
(ג) ולכן, וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים – אם אירע שנמנעו הגשמים מלרדת, וּמַלְקוֹשׁ [-הגשם האחרון] לוֹא הָיָה, והיית צריכה לבקש ישועה, וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ באותו זמן, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם – לא התביישת לבוא אלי ולבקש זאת.
(ד) הֲלוֹא מֵעַתָּה, שאת זקוקה למטר, קָרָאת לִי אָבִי, והוספת לומר, הלא אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה, ועליך להושיעני.
(ה) והוספת לומר באותו זמן, כדי לרצות את ה' שיושיעך, הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם – האם ישמור ה' את כעסו לעולם, אִם יִשְׁמֹר שנאה לָנֶצַח, הִנֵּה דִבַּרְתְּ בפיך שה' אינו מעניש אותך [כפי טעותם, שחשבו שלא ייענשו], ובכל זאת לא הנחת את מעשייך הרעים, וַתַּעֲשִׂי עוד את הָרָעוֹת, ולא הרפית מהם, וַתּוּכָל – כך יכולת לעשות במצח נחושה, ללא בושה.
