כב כִּ֣י ׀ אֱוִ֣יל עַמִּ֗י אוֹתִי֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בָּנִ֤ים סְכָלִים֙ הֵ֔מָּה וְלֹ֥א נְבוֹנִ֖ים הֵ֑מָּה חֲכָמִ֥ים הֵ֨מָּה֙ לְהָרַ֔ע וּלְהֵיטִ֖יב לֹ֥א יָדָֽעוּ׃ כג רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּה־תֹ֖הוּ וָבֹ֑הוּ וְאֶל־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ין אוֹרָֽם׃ כד רָאִ֨יתִי֙ הֶֽהָרִ֔ים וְהִנֵּ֖ה רֹֽעֲשִׁ֑ים וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת הִתְקַלְקָֽלוּ׃ כה רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֖ה אֵ֣ין הָֽאָדָ֑ם וְכָל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נָדָֽדוּ׃ כו רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל הַמִּדְבָּ֑ר וְכָל־עָרָ֗יו נִתְּצוּ֙ מִפְּנֵ֣י יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי – חסרה להם הדעת, שבה ישיגו את ה' ומשפטיו בידיעה ברורה [כי תואר 'אויל' הוא לאדם המסתפק בכל דבר שמא אינו נכון, אף שמחשבתו הפוכה מהדעת הישרה], ולכן אוֹתִי לֹא יָדָעוּ. וכן חסרה להם הַבִּינָה, שעל ידה יוכלו להכיר במציאות ה' על ידי החקירה והתבונה, כי בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה. וכן חסרה להם החכמה, שיידעו את הדברים על פי הקבלה, כי עיקר דרכי החכמה הוא בהנהגת הנפש, להבחין בין הטוב לבין הרע, ואילו הם, חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.
(כג) עתה מתאר הנביא בחזיונו את חורבן הארץ, כפי סדר בריאת הדברים במעשה בראשית, רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ, כפי שהיתה בראשונה, קודם שברא ה' את העולם, וְאֶל הַשָּׁמַיִם התבוננתי, וְאֵין אוֹרָם, כפי שהיה קודם שברא ה' את המאורות ותלאם ברקיע השמים.
(כד) רָאִיתִי הֶהָרִים, שנבראו בזמן שהפריד ה' את המים מהיבשה, והקווה את המים אל מקום אחד, וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים המה, כאילו עומדים ההרים להתפורר ולהפוך למישור, ויחזרו המים ויכסו את כל הארץ, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ.
(כה) אחרי שתיאר את חורבן הבריאה הכללית, מתאר את חורבן החי, רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם, כי כלו כולם, וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ, כי אף בעלי החיים נכחדו במקום זה.
(כו) ואף מין הצומח לא ישאר שם, רָאִיתִי בחזיוני וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר – נהפך הכרמל להיות כמדבר, כי אין בו כל צמח או ירק עשב, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ, באופן שאפילו מין הדומם לא ישאר שם, אלא הכל יושמד מהארץ, וכל זה לא אירע בדרך הטבע, אלא מִפְּנֵי ה', בהשגחתו ובפקודתו הפרטית, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ.
