טז וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל ׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַֽעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּֽי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ׃ יז הַֽאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ יח הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָֽאָבוֹת֙ מְבַֽעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים לָשׁ֣וֹת בָּצֵ֑ק לַֽעֲשׂ֨וֹת כַּוָּנִ֜ים לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֗יִם וְהַסֵּ֤ךְ נְסָכִים֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃ יט הַֽאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן בֹּ֥שֶׁת פְּנֵיהֶֽם׃ כ לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַֽחֲמָתִי֙ נִתֶּ֨כֶת֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה עַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְעַל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָֽעֲרָ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) לאחר שאמר ה' לירמיהו את מה שיאמר לישראל הבאים בשערי בית המקדש, הוסיף ואמר לו שמטרת הנבואה היא רק לומר זאת לישראל, וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וגם אם ירצו הם עצמם להתפלל ושאתה תהיה שליח הציבור עבורם, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, כדרך שהשליח ציבור מרנן והעם עונים אחריו, וְאַל תִּפְגַּע בִּי להתפלל שאעשה זאת בזכותך, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ כלל.
(יז) והטעם שלא תועיל תפילתך כלל, כי איך תוכל לבקש עבורם רחמים, הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים, ואינם עושים כן בצנעא, אלא בפרהסיא, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם.
(יח) ואין היחידים חוטאים לבדם, אלא כולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שיכול אדם אחד לעשותה מחלקים אותה לכולם, כדי שלכולם יהיה חלק בדבר, הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק, לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים – להכין מאכלים בצורות המכוונות לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, שהיא השמש, הנחשבת אצלם כמולכת על כל צבא השמים, והיו עובדים אותה, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, ואינם עושים כן לתאבון, אלא לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
(יט) הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים, נְאֻם ה', והרי אין לפני ה' כעס אמיתי, ואין בו כל שינוי, הֲלוֹא אֹתָם – אלא לשון כעס הנאמרת ביחס לה' היינו שההנהגה הנשפעת על האנשים היא כתוצאה של כעס, שהם נענשים מחמת עוונותיהם, והם גורמים בכך רק רעה לעצמם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם.
(כ) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלהִים, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי – הנהגת הכעס והחימה נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל הָאָדָם, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה, וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה, וּבָעֲרָה בהם אש העונש, וְלֹא תִכְבֶּה.
