יט כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה וְתִקַּ֥ח אָזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃ כ כִּי־עָ֤לָֽה מָ֨וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּֽחוּרִ֖ים מֵֽרְחֹבֽוֹת׃ כא דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָֽאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַֽחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃
֍ ֍ ֍
(יט) עתה פונה הנביא לאותן נשים המקוננות על הצרות, ותולות את הדבר במקרה, ואומר להם, כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים מקוננות את דְּבַר ה', וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו, ועל ידי זה תבינו על מה יש לכם לקונן ולבכות, כי לא היה הדבר במקרה אלא בהשגחה, ועל פי מה שתשמעו בשם ה' וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה.
(כ) כִּי מורגל בפיכן לומר שעָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ, כאילו המוות הוא גנב הבא במחתרת, בהצנע ובהחבא, ועל כך אתן מקוננות, שעלה הוא בחלונות ומתוך כך בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִיתעוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת.
(כא) ואילו אני מצווה אתכם בשם ה' לא לקונן בדרך זו, אלא דַּבֵּר כֹּה – כך אימרו בקינותיכן, כי דבר זה אינו במקרה, אלא הוא נְאֻם ה', שהוא שלח את המשחית כעונש, ולא בא מעצמו בחשאי, אלא יהיה הדבר בגלוי ובפרהסיא, וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן – כזבל המושלך עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּכְעָמִיר – עומרים שבשדה הנופלים מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר, וְאֵין מְאַסֵּף.
