ה כִּ֣י אֶת־רַגְלִ֥ים ׀ רַ֨צְתָּה֙ וַיַּלְא֔וּךָ וְאֵ֥יךְ תְּתַֽחֲרֶ֖ה אֶת־הַסּוּסִ֑ים וּבְאֶ֤רֶץ שָׁלוֹם֙ אַתָּ֣ה בוֹטֵ֔חַ וְאֵ֥יךְ תַּֽעֲשֶׂ֖ה בִּגְא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃ ו כִּ֧י גַם־אַחֶ֣יךָ וּבֵית־אָבִ֗יךָ גַּם־הֵ֨מָּה֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔ךְ גַּם־הֵ֛מָּה קָֽרְא֥וּ אַֽחֲרֶ֖יךָ מָלֵ֑א אַל־תַּֽאֲמֵ֣ן בָּ֔ם כִּֽי־יְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יךָ טוֹבֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(ה) לאחר שביקש הנביא מה' שיעניש כבר עתה את אנשי ענתות, כדי שלא יגרמו בחטאיהם לחורבן הארץ ובית המקדש, משיב לו ה' שאין הדבר כמחשבתו, ולא רק אנשי ענתות הם המבקשים להמיתו, ולא רק מחמתם נגזר חורבן על הארץ, כִּי אֶת רַגְלִים [-הרצים ברגל] רַצְתָּה כדי להשיגם, וַיַּלְאוּךָ – והם עִיְּיפוּ אותך ולא יכולת לעמוד נגדם, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים הרצים במהירות רבה יותר. וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם, אשר שם אַתָּה בוֹטֵחַ, אף על פי כן נצחו אותך, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן, ששם זו ארץ מסוכנת, כלומר, אפילו בענתות, מקום משפחתך מבקשים להורגך, קל וחומר לירושלים, ששם מרובים החוטאים וגברה העזות.
(ו) כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ, שהם הכהנים בני אהרן המשרתים בבית המקדש בירושלים, גַּםהֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ, ולא רק בסתר, אלא גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא – קראו לקבץ את העם להרגך, ולכן אַל תַּאֲמֵן בָּם, גם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת, כי בליבם רוצים הם להרגך, ולכן גם אם ייענשו כעת אנשי ענתות לא יועיל הדבר, כיון שלא תפעל בנבואותיך ובתוכחותיך גם בירושלים.
