מסכת בכורות, פרק ט, משנה ז

משנה ז: כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן, כּוֹנְסָן לַדִּיר וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת, וּמוֹנֶה בַשֵּׁבֶט, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקְרוֹ בְסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְסִקְרָא וְלֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים, הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים, הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר, קָפַץ (אֶחָד) מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים:

משנה ז: נאמר בפסוק (ויקרא כז לב) 'וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה', ומבארת המשנה, כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן, כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת, וּמוֹנֶה בַשֵּׁבֶט שבידו, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקְרוֹ בְסִקְרָא – צובעו באדום, וְאוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְסִקְרָא, וְכן אם לֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָם כשהם רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים, ולא הוציאם אחד אחד, הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים. הָיָה לוֹ מֵאָה בהמות וְנָטַל עֲשָׂרָה ללא מנין כלל, או שהיו לו עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד ללא מנין, אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. היה האדם מעשר את בהמותיו, וקָפַץ (אֶחָד) מִן הַמְּנוּיִין, שכבר יצאו מהדיר, לְתוֹכָן – לתוך אותם שבתוך הדיר והתערב ביניהם, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, כיון שיתכן שיצא העשירי אותו שכבר נמנה, או שאחד מהעשרה יהיה הפטור ונמצא שה'עשירי' אינו אלא תשיעי, ואם יקריבנו נמצא מביא חולין לעזרה. ואם קפץ אחד מִן הַמְעֻשָּׂרִים – שיצאו עשיריים, והרי הם בקדושת מעשר, לְתוֹכָן – לתוך כל הבהמות שבדיר, והתערב ביניהן, הרי כל אחת מהבהמות היא ספק קדושה בקדושת מעשר, ולכן כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ – עד שיפול בהם מום, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים: