ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק יא, ד-ה
ד) אין מנחשין כעכו"ם, שנאמר 'לא תנחשו', כיצד הוא הנחש האסור, כגון אלו שאומרים, הואיל ונפלה פתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים כראוי. או שאומרים, הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעים צפצוף העוף, ואומרים יהיה כך, ולא יהיה כך, או טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני. וכן אלו שאומרים, שחוט תרנגול זה שקרא ערבית [-בערב], או שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול, וכן המשים סימנים לעצמו, ואומר, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לי לא אעשה, כפי שעשה אליעזר עבד אברהם כשחיפש אשה ליצחק, וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור. וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה:
ה) מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, או שאמר אשה זו שנשאתי, ובהמה זו שקניתי, מבורכת היתה, כי מעת שקניתיה עשרתי [-התעשרתי], וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד, ואם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב, כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו, ולא נמנע מלעשות מחמת דברים אלו, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה, הרי זה מותר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
