יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה – פרק שני

משנה

משנתנו ממשיכה בהבאת דינים שונים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל ביום טוב: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים היה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, א. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב שחל בערב שבת לְצורך השַׁבָּת, והיינו באופן שלא הניח האדם עירוב תבשילין, ושלא כדברי בית הלל האומרים שגם מי שלא הניח עירוב תבשילין רשאי לאפות פת אחת, ולהטמין קדירה אחת, ולהדליק נר אחד לצורך שבת. ב. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, והיינו במנורה העשויה חוליות חוליות, שיש בכך משום בנין בשבת, ושלא כדברי בית הלל המתירים זאת, כיון שהם סוברים שאין בנין וסתירה בכלים. ג. וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין – ככרות לחם עבים, כיון שיש בכך טירחא יתירה ביום טוב, אֶלָּא רְקִיקִין – פת דקה בלבד, ושלא כדברי בית הלל, המתירים לאפות גם פת עבה.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין ביום טוב פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין, והיינו כדעת בית שמאי. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהֵן מַחְמִירִין עַל עַצְמָם לנהוג כדברי בית שמאי, וּמְקִלִּין עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לנהוג כשיטת בית הלל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וּרְקִיקִין.

גמרא

הגמרא דנה בענין כיבוי נר ביום טוב: בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בַּר מָרְתָא מֵאַבַּיֵּי – שאל אבא בר מרתא את אביי שאלה זו, מַהוּ – האם מותר לאדם לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּר בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, כלומר, כדי שיוכל לשמש מיטתו, והדבר אסור לאור הנר. אָמַר לֵיהּ אביי, הרי אֶפְשָׁר שישמש מיטתו בְּבַיִת אַחֵר, שאין בו נר דולק. המשיך ושאלו, אם אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר, מַאי – מה הדין. אָמַר לֵיהּ אביי, אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה, ויוכל לשמש מאחורי המחיצה. המשיך ושאלו, אם אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת בו מְחִצָּה, מַאי – מה דינו. השיב לו אביי, אֶפְשָׁר לִכְפּוֹת עָלָיו [-על הנר] אֶת הַכְּלִי, ולהחשיך את אורו. המשיך ושאלו, אם אֵין לוֹ כְּלִי לִכְפּוֹת עָלָיו, מַאי – מה דינו, האם מותר לו לכבות את הנר לצורך כך. אָמַר לֵיהּ – השיב לו אביי, אָסוּר.

אֵיתִיבֵיהּ – הקשה אבא בר מרתא לאביי, שנינו בברייתא, אֵין מְכַבִּין ביום טוב אֶת הַבְּקַּעַת – חתיכת עץ בוערת, אם עושה כן בִּשְׁבִיל לָחוּס עָלֶיהָ, שלא תישרף. וְאִם עושה כן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְעַשֵּׁן הַבַּיִת – שלא יתמלא הבית עשן ויהיה לו בכך הפסד ממון, או בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְעֵשֵּׁן הַקְּדֵרָה – שלא תשחיר הקדירה מחמת העשן, מֻתָּר לכבות, הרי שאם יש לו צורך בכיבוי האש, הדבר מותר, ומדוע אסור לכבות את הנר כדי שיוכל לשמש מיטתו. אָמַר לֵיהּ אביי, אין זו ראיה, כיון שהַהִיא – ברייתא זו, דברי רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר שיש לדרוש מכך שנאמר (שמות יב טז) 'אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם', ולשון 'לָכֶם' באה לרבות שמותרת מלאכה ביום טוב לְכָל צָרְכֵיכֶם, ולכן מותר אף הכיבוי כשיש בו צורך לאדם, ולדבריו באמת יהיה מותר לכבות את הנר ביום טוב כדי להתיר לאדם לשמש מיטתו, כִּי קָאָמֵינָא אֲנָא – ומה שאני אמרתי, שהדבר אסור, היינו לְדעת רַבָּנָן, שאינם דורשים כן, ואוסרים דבר שאינו צורך אוכל נפש. וְכֵן רַבָּה, וְכֵן אֲמֵימַר, כּוּלְּהוּ דָּחוּ לְהָא מַתְנִיתָא – כל האמוראים הללו דחו את דברי הברייתא להלכה, וְאוּקְמוּהָ – והעמידו את דברי הברייתא כְּרַבִּי יְהוּדָה, לְמֵימְרָא דְּלַאו הִילְכְתָא הִיא – לומר שאין הלכה כדברי ברייתא זו, וְשַׁמְעִינָן מִיהָא – ויש לנו ללמוד מכך שהעמידו אמוראים אלו את הברייתא כרבי יהודה, דְּלֵית הִילְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא – שאין הלכה כברייתא זו, אֶלָּא אָסוּר לְכַבּוֹת אֶת הַבְּקַּעַת, בֵּין אם עושה כן כדי לָחוּס עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁלֹּא יִתְעַשֵּׁן הַבַּיִת אוֹ שלא תתעשן הַקְּדֵרָה, הַכֹּל אָסוּר.

הגמרא ממשיכה לדון בענין כיבוי אש ביום טוב: בְּעָא מִינֵּיהּ אַבַּיֵּי מֵרַבָּה – שאל אביי את רבה שאלה זו, מַה הוּא לְכַבּוֹת אֶת הַדְּלֵקָה בְּיוֹם טוֹב, האם הדבר מותר או אסור, וביאר אביי את צדדי הספק, הֵיכָא דְּאִיכָּא – באופן שיש סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מחמת דליקה זו לֹא קָא מִיבַּעְיָא לִי – אין אני מסתפק כלל שהדבר מותר, דַּאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שָׁרֵי – שהרי אפילו בשבת מותר לכבות דליקה שיש בה פיקוח נפש. כִּי קָא מִיבָּעֵי לִי – והספק שלי הוא באופן שיש בו רק מִשּׁוּם אִבּוּד מָמוֹן, מַאי – האם מותר לכבות את הדליקה ביום טוב. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבה, אָסוּר.

מביאה הגמרא מעשה בענין זה: עוּלָא, אִיקְּלַע לְבֵי רַב יְהוּדָה – הזדמן ביום טוב לביתו של רב יהודה, קָם שַׁמְּעֵיהּ – בא שמשו של עולא, זָקַף לָהּ לִשְׁרַגָּא, פֵּרוּשׁ, הִגְבִּיהַּ אֶת פִּי הַנֵּר להרחיקו מן השמן, כְּדֵי שֶׁיִּכְבֶּה. אֵיתִיבֵיהּ – הקשה לו רַב יְהוּדָה לְעוּלָא, הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן לַנֵּר הדולק, חַיָּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, וְהַמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ – הנוטל שמן מתוך נר דולק, וגורם בכך שיכבה מהר יותר, חַיָּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה, וְאַתָּה, כֵּיוָן שֶׁהִגְבַּהְתָּ אֶת הַנֵּר לַאֲחוֹרָיו, גָּרַמְתָּ לוֹ כִּבּוּי כְּמוֹ הַמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ, והדבר אסור. אָמַר לֵיהּ – השיב לו עולא, לָאו אַדַּעְתָּאִי – מעשה זה של השמש לא היה על דעתי, שבאמת יודע אני שהדבר אסור.

אָמַר רַב יְהוּדָה, וְקִינְסָא שָׁרֵי – עצים דקים וקטנים, מותר, ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, כְּגוֹן אֲבוּקָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מֵחֲתִיכוֹת עֵצִים קְטַנִּים, אִם נוֹטֵל בְּיוֹם טוֹב מֵאוֹתָן הָעֵצִים שֶׁעדיין לֹּא אָחֲזָה בָּהֶם הָאוּר, שָׁרֵי – הדבר מותר, ואין זה נחשב ככיבוי.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?