יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה – פרק שלישי

במשנה לעיל התבאר שמותר לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב, משנתנו דנה בבהמה כזו שיש בה קדושת בכור, ובזמן הזה, שמותר לשחוט ולאכול את הבכור רק לאחר שנפל בו מום. בְּכוֹר שהיה בו מום מערב יום טוב, אך עדיין לא נבדק על ידי מומחה האם המום שבו הוא 'מום קבוע', המתיר את הבכור לזרים, או שזהו 'מום עובר', שאינו מתירו באכילה, שֶׁנָּפַל ביום טוב לְבוֹר, והרי הוא מסוכן למות, ורוצה האדם לשוחטו מיד, לפני שימות ויפסידנו, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרֵד מֻמְחֶה ביום טוב לתוך הבור וְיִרְאֶה – ויבדקנו, אִם יֵשׁ בּוֹ מוּם קבוע, יַעֲלֶה את הבהמה מן הבור וְיִשְׁחוֹט, וְאִם לַאו – אם אין זה מום קבוע, לֹא יִשְׁחוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר שהוא מום קבוע מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן, כיון שלא היתה דעת האדם לשוחטו ביום טוב, והרי הוא מוקצה. ובגמרא יבואר טעם מחלוקתם.

גמרא

מבררת הגמרא, בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי – במה נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון שבמשנתנו. ומבארת, בְּרוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב קָא מִיפְלְגֵי – מחלוקתם היא האם מותר למומחה לבדוק מום בבהמת בכור ביום טוב, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר, רוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב, שהרי אין בכך כל מעשה איסור. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר, אֵין רוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב, כיון שדינו של הבכור מוכרע על פי דברי המומחה, והרי זה כתיקון דבר, וכפסיקת דין, האסורים ביום טוב, וכיון שאין אפשרות להתירו ביום טוב על פי חכם, ממילא מוקצה הוא.

פוסק הרי"ף את ההלכה: וְאַף עַל גַּב דְּקַיְימָא לָן – ואף שבדרך כלל מקובל בידינו דְּבמקום שנחלקו רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, מכל מקום בְּהָא קַיְימָא לָן – במחלוקת זו מקובל בידינו שהלכה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. והטעם לכך, דְאַמְרִינָן – שכך אמרו בגמרא, האמורא אַמִי וַורְדִינָאָה [היה מכונה כך משום שפניו נאות כִּוְרָדִים], חָזֵי בּוּכְרָא דְבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה – היה תפקידו לבדוק את המומים שבבכורות של בית הנשיא, סָבַר דְּלָא לְמֵיחֲזֵי בְיוֹמָא טָבָא – לא רצה לבדוק מומים ביום טוב בבכורות, אָתוּ – באו אנשי בית הנשיא וְאָמְרוּ לֵיה לְרַבִּי אַמִי שאין אמי וורדאה רוצה לראות את הבכורות, אָמַר לְהוּ – השיב להם רבי אמי, שַׁפִּיר עָבֵד דְּלָא חָזֵי – יפה נוהג הוא שאינו רוצה לראותם, כיון שכן היא ההלכה. מקשה הגמרא, אֵינִי – וכי כך הוא הדבר, וְהָא רַבִּי אַמִי גּוּפֵיהּ הֲוָה חָזֵי – והרי רבי אמי עצמו היה רואה מומים שבבכורות ביום טוב, ומדוע הסכים ושיבח את הנהגתו של אמי ורדנאה. מתרצת הגמרא, רַבִּי אַמִי, מֵאֶתְּמוֹל הֲוָה חָזֵי – היה רואה ובודק את המום מערב יום טוב, להכריע אם זהו מום עובר או מום קבוע, וּבְיוֹמָא טָבָא שַׁיּוּלֵי הוּא דְּקָא מֵשַׁיֵיל הֵיכִי הֲוָה עוֹבָדָא – וביום טוב היה רק שואל כיצד אירע מום זה בבכור, כיון שהכהנים חשודים להטיל מום בכוונה בבכורות [מחמת שמוטל עליהם לטפל בהם, ויש בכך טירחא רבה], ובאופן כזה שהוטל המום בידים, אסור הוא באכילה עד שיפול בו מום נוסף, במקרה.

מביאה הגמרא מעשה בענין זה: כִּי הַהוּא גַּבְרָא – וכמו מעשה שאירע עם אותו אדם כהן, דְּאַיְיתִי בּוּכְרָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא – שהביא בכור שנפל בו מום להראותו לפני רבא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי יוֹמָא טָבָא – סמוך לכניסת יום טוב, בַּהֲדֵי דְּקָא יָתֵיב רָבָא וְחָיֵיף רֵישֵׁיהּ – בזמן שהיה רבא יושב וחופף את ראשו, דָּלֵי עֵינֵיהּ וְחַזְיֵהּ לְמוּמֵיהּ – הרים רבא את עיניו וראה את המום, אָמַר לֵיה רבא לאותו אדם, זִיל הָאִידְנָא וְתָא לְמָחָר – לך כעת לביתך, ותבוא שוב מחר. לְמָחָר אֲתָא לְקַמֵּיהּ – למחרת, ביום טוב, בא אותו אדם שוב לפני רבא, אָמַר לֵיה רבא, אֵימָא לִי גּוּפֵיהּ דְּעוּבְדָא הֵיכִי הֲוָה – אמור לי את גוף המעשה של נפילת המום בבכור, כיצד אירע. אָמַר לֵיה אותו אדם לרבא, הֲווֹ מַנְחַן שַׂעֲרֵי אֲחוֹרֵי דְּהוּצָא – היו שעורים מונחות מאחורי גדר של קוצים, ורצה הבכור להגיע אל השעורים, בַּהֲדֵי דְּקָא עָיֵיל לְרֵישֵׁיהּ – בזמן שהכניס את ראשו בין הקוצים, פַּרְטֵיהּ לִשְׂפַתֵּיהּ – חתך אחד הקוצים את שפתו של הבכור, וזהו מום המתיר את הבכור באכילה. אָמַר לֵיה רבא, וְדִילְמָא אַתְּ גָּרַמְתְּ לֵיה – שמא אתה גרמת זאת בכוונה, שהנחת את השעורים מאחורי הגדר, כדי שיפול בו מום, וחשד בו בכך מחמת שהיה כהן, ונחשדו כהנים להטיל מומים בבכורות, אָמַר לֵיה אותו כהן, לֹא.

מדייקת הגמרא, מִכְלַל – יש ללמוד מדברי רבא במעשה זה, דִּגְרָמָא אָסִיר – שאסור לגרום לכך שיפול מום בבכור, אף כשאינו עושה זאת בידים. ומבררת הגמרא, וּמִנַּיִן דִּגְרָמָא אָסִיר, אָמַר אַבַּיֵּי, דְּתַנְיָא – שכך שנינו בברייתא, נאמר בפסוק לגבי קרבנות (ויקרא כב כא) 'כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ', ולכאורה אֵין לִי ללמוד מפסוק זה אֶלָא שֶׁלֹא יִהְיֶה מוּם בְּיָדַיִם, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִגְרוֹם לוֹ מום עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר, וכגון שֶׁלֹּא יָבִיא בָּצֵק וּדְּבֵילָה וְיַנִּיחַ לוֹ לַגְּדִי הבכור עַל גַּבֵּי אָזְנוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הַכֶּלֶב וְיִטְּלֶנּוּ, ויחתוך את אוזן הגדי, תַּלְמוּד לוֹמַר 'כָּל מוּם', וכך נדרש הפסוק, אָמַר הכתוב 'מוּם', ללמד שאין להטיל בבכור מום בידים, וְאָמַר 'כָּל מוּם', לרבות שלא יגרום לו מום על ידי דבר אחר.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?