כמה זמן התכוננתם לחג הפסח, על שלל חומרותיו, נקיונותיו, מאכליו ומצוותיו?
כמה זמן הקדשתם לחג הסוכות, בניית הסוכה, ארבעת המינים, ולימי החג עצמם?
בחג השבועות אנו נתקלים במספר תופעות מעניינות, האומרות דרשני.
חג השבועות הוא הקצר ביותר מבין שלשת הרגלים – יום אחד בלבד.
גם ביום זה אין מצוות ייחודיות המבדילות אותו משאר הרגלים, אין מצוה באכילת מצה ואין צורך לנקות את הבית מחמץ.
אין צורך לבנות סוכה ולא ליטול ארבעת המינים.
גם ביום הבודד הזה – יש מצוה של 'חציו לכם', ורק חציו השני לה'.
לא זו בלבד, אלא שמו של החג עצמו נגזר מתוך ההכנה הארוכה אליו – חג השבועות, על שם שבעת השבועות בהם אנו
מתכוננים לחג זה, עם הכנה ארוכה כל כך היינו מצפים לאיזו מצוה ייחודית, קשה ומאתגרת, שתצדיק את ההכנה
הארוכה. ובסופו של תהליך ארוך כל כך, מה נותר? מאכלי חלב, מנהג לימוד תורה בליל החג, וזהו.
זהו?
חג שלם – בלי מצוה יחודית, בלי מאמץ, בלי דרישה?
ממש לא.
כדי להבין מהי קבלת תורה אמיתית – כדאי לנו לראות איך היא נראית ברגע אחד של אמת.
הגמרא במסכת בבא מציעא מביאה מעשה בריש לקיש, שבתחילת דרכו היה ראש השודדים בגבולות ארץ ישראל.
יום אחד ראה את רבי יוחנן רוחץ בנהר הירדן, וקפץ בכוחו הגדול מצידו האחד של נהר הירדן לצדו השני.
ראה רבי יוחנן את כוחו הגדול, והבטיח לו שאם יקבל עליו לחזור בתשובה וללמוד תורה יתן לו את אחותו לאשה.
הסכים לכך ריש לקיש, אך כאשר רצה לקפוץ בחזרה למקום שהיה בתחילה כדי ליטול את בגדיו – לא הצליח,
השאלה המתעוררת לכל מעיין היא פשוטה: הרי ריש לקיש עדיין לא למד ולו מילה אחת של תורה, וכיצד כבר תשש כוחו?
בתורת חיים במסכת סנהדרין מבאר זאת בכך שבאמת לימוד התורה אינו מתיש כלל את כוחו של האדם,
אדרבה, חטיבת עצים ושאיבת מים הן עבודות מתישות יותר, ואילו לימוד התורה נעשה בדרכי נעם ונותן לאדם קורת רוח
ומנוחת הדעת. ענין זה – שתורה מתשת כוחו של אדם – אינו טבעי אלא סגולי.
כל עוד כוח החומר שולט באדם, דעתו אינה צלולה, ורק על ידי שכוחות הנפש, הדעת והחכמה מתגברים אצלו על כוחות
החומר, נעשה הוא כלי קיבול ראוי לחכמת התורה.
אין פלא איפוא שמיד כאשר קיבל על עצמו ריש לקיש את עול התורה, וגמר בדעתו להתמסר ללימודה – התגברו הכוחות
הרוחניים המעודנים והשכליים על כוחות החומר והגוף, ושוב לא היה כוח גופו גדול כבתחילה.
מכאן התמיהה, הרי אנו גם כן 'מקבלים' עלינו מפעם לפעם עול תורה, ועדיין לא הותש כוחינו מכפי שהיה. מה נשתנה?
ככל הנראה קבלת עול תורה אינה דבר פשוט כל כך, ואינה דבר שיכול להיעשות בקלות דעת ובהחלטה חפוזה,
והראיה – שבדרך כלל קבלות כאלו שלנו, אינן שורדות זמן רב…
לא לחינם נתנה לנו התורה שבעה שבועות של הכנה לקבלת התורה, כדי להכין את כוחות נפשינו, רצונותינו ומחשבותינו,
ולהכניעם כליל תחת הרצון לזכות לכתרה של תורה. עד שיגיע היום הגדול, שלא לחינם מכונה בכל שנה מחדש
יום שבו די ברגע אחד של החלטה טהורה לקבל את התורה באמת. רגע נקי מרעשי רקע והסחות
דעת, ללא מצוות מעשיות נלוות המעוררות את כוחות הגוף, אלא אדרבה, בהכנעה מלאה של כוחות הגוף ורצונותיו
לכוחות הנפש והשכל, ואז – ברגע אחד מכונן יוצא האדם מאפילה לאור גדול.
נראה, שלא בחינם נהגו ישראל לעסוק בתורה בליל חג השבועות. מלבד הטעמים הגלויים שנאמרו בזה, הרי ההחלטה
האמיצה לקבל את התורה יכולה לבוא רק מתוך העיסוק הרצוף בתורה.
אדם שהקדיש שעות ארוכות בליל החג ללימוד התורה, יכול להגיע לקבלת תורה אמיתית, קבלה שתחזיק גם בנסיונות
ובקשיים שבודאי יגיעו, קבלה שתהיה חלק אמיתי ממנו,
כמו קבלתו של ריש לקיש שברגע אחד התישה את כוחו והכניסה אותו להיכל התורה.
מתברר איפוא, שהכנה לקבלת התורה אינה דבר פשוט וקל כל כך…
אולי אפילו שבעה שבועות לא יספיקו לנו. כי אם ריש לקיש השתנה ברגע אחד, ואנחנו עדיין לא,
כנראה שהשאלה האמיתית היא לא כמה ימים ספרנו,
