אדם אחד. בחירה אחת.

היו אנשים, שהילכו יחידים ובודדים על פני כדור הארץ,

אנשים שהלכו עם ידיעה שעתיד העולם – תלוי בהם.

כשאנו חושבים על אדם הראשון, נח, ושאר אבות האנושות והאומה,

יש לנו מין תחושה ש… אם אנחנו היינו שם – לא היינו נופלים.

אם באמת הייתי יחיד בעולם, ויודע שכל היקום ועתידו תלויים בהתנהגותי, הייתי מדקדק על קלה כבחמורה, נזהר מכל נדנוד של איסור, אחרי הכל – העולם כולו מצפה לראות האם אני מועד או לא.

אבל כעת? יחד עם עוד מליארדי אנשים, לא ממש מרגיש לי שהנסיון העומד כעת לפתחי הוא מה שיכריע את הכף.

האמת, אילו הייתי רוצה לבנות לאדם הראשון נסיון מושלם,

לתת לבחירה שלו את הכח לקיים או להחריב את העולם,

הייתי בורא אדם אחד, ומקיף אותו במליוני מלאכים בדמות אדם, שיגרמו לו לחשוב שהמעשה הבודד שלו – אינו חשוב כל כך, בין כך 'כולם' עושים כך, 'פלוני' הרגיז אותי מאד, וכן הלאה. ליתר בטחון – הייתי מזהיר אותו ומזכיר לו שהמעשים שלו יכולים להכריע את העולם כולו לכאן או לכאן, בלי שהוא יבין כיצד זה מסתדר עם מליוני ה'אנשים' שהוא רואה סביבו.

לא לחינם אמרו חז"ל שעל האדם לראות את עצמו, ואת העולם כולו, כאילו חציו זכאי וחציו חייב.

הם התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, כדי שההתנהגות שלנו תהיה בהתאם.

ליכולת להתמקד בשלמות במעשה שלפניך, בלי להתבונן מסביב, בלי להעיף מבט בעבר, ובלי לתכנן כעת את העתיד. מעשה אחד, שלך בלבד, ברגע זה.

אם נבין שהאנשים הסובבים אותנו, ביחס אלינו, משמשים לעיתים כניסיונות ופיתויים, לראות איך ננהג, כיצד נגיב, מה נעשה וממה נימנע – יהיה לנו קל יותר להתמודד עם ניסיונות רבים מאד.

אחרי הכל, קשה להתרגז באמת – כשאתה יודע שהעומד מולך נשלח במיוחד כדי להעמיד אותך בניסיון הכעס. גם כש'כולם' נוהגים בדרך מסוימת, קל יותר לעמוד מנגד ולא להצטרף, כשהאדם מבין שזימנו אותו למקום כזה רק כדי לראות אם הוא יגרר אחרי 'כולם' או לא, כשבעצם האובייקט היחיד – זה רק הוא, לראות אם יעמוד בנסיון או יפול.

אז בנסיון הבא, כשמישהו מרגיז, כשמשהו מכעיס, כשכל הסובבים נוהגים בדרך שלא נראית לכם נכונה, תעצמו עיניים ותחשבו שניה על המקום המרכזי שיש לכם, ולכם בלבד, בעולם כולו.

אם היית כעת אדם הראשון, יחיד בעולם, נכון שלא היית נופל?

גם עכשיו, ברגע הבחירה שלך, זה מה שאתה.

אדם אחד. בחירה אחת.