'וארשתיך לי לעולם'

מזווג רווקים או מזווג זיווגים?

מתי התחתנתם?

לפני חודשיים? לפני שנתיים? לפני עשרים שנה? זה לא משנה בכלל.

'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם', אומר ה' לכנסת ישראל.

למה לא 'ונשאתיך לי לעולם'?

הרי חיי הנישואין הם הנמשכים זמן רב, לעומת תקופת האירוסין הקצרה יחסית.

מדוע באמת אצל רוב הזוגות תקופת האירוסין זכורה כתקופה מאושרת יותר מחיי הנישואין?

וכיצד באמת ממשיכים את האושר של האירוסין למשך כל חיי הנישואין?

באיזו דרך יוכל כל אחד – מאורס, נשוי, או אב לילדים ולנכדים, לומר לאשתו בלב שלם

'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם', להתכוון למה שהוא אומר, וליישם זאת בפועל?

המאמר הזה בא לעקור אקסיומות מושרשות היטב,

ובעצם לנפץ את 'תקרת הזכוכית' של חיי הנישואין, של זוגות רבים, ואולי בעצם כמעט של כל הזוגות.

אנו רגילים לחשוב ש'ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני',

אנו מניחים שזה היה בן/בת הזוג המושלמים עבורנו מכל הבחינות,

אך לאחר החופה והקידושין אנו מרגישים כמי ש'נזרקו' לזירת חיי הנישואין,

נתונים לחסדי מזלנו / חוסר מזלנו, ומתמודדים לבדינו עם תוצאותיה של אותה בת קול עלומה שחרצה את גורלנו, לטוב או למוטב.

לא מיניה ולא מקצתיה.

לא היה, לא נברא, ואפילו משל לא היה.

כדי שנוכל אכן לשנות את ההסתכלות המקובעת הזו, נלמד יחד סיפור מעניין שהובא בחז"ל (מדרש רבה ויצא סח). תחילה נביא את המעשה כולו עם ביאורים הכרחיים, ולאחר מכן ננתח אותו יחד:

'מטרונה' [-גויה עשירה אחת] שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה, לששת ימים.

אמרה לו, מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו,

אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים.

אמרה לו, וכי זו היא אומנותו?, אף אני יכולה לעשות כן, מה עשתה?! נטלה אלף עבדים ואלף שפחות,

והעמידה אותן שורות שורות, אמרה, פלוני ישא את פלונית, ופלונית תינשא לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחד.

למחר, באו אליה כולם, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה, וזה רגלו שבורה.

אמרה להם, מה אירע לכם? זו אמרה איני רוצה בפלוני, וזה אמר איני רוצה בפלונית.

מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא,

אמרה לו, אכן אין אלוה כאלוהיכם, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת, יפה אמרת.

אמר לה רבי יוסי בר חלפתא, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף,

הקדוש ברוך הוא מה עושה להן, מזווגן בעל כרחן, שלא בטובתן,

וכמו שנאמר בפסוק (תהלים סח) 'אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות',

מהו 'בכושרות', הרי זו מילה המורכבת משתי מילים, 'בכי' ו'שירות',

מי שרוצה, אומר שירה, ומי שאינו רוצה, בוכה. עד כאן דברי המדרש, עם שינויי לשון קלים.

מדרש זה על פניו נראה תמוה מאד, ונציין חלק מהתמיהות:

א. מדוע כשמתארים את מעשיו של הקדוש ברוך הוא אומרים 'יושב' ומזווג זיווגים,  

הלשון 'יושב' אינה מצויה כמעט בתיאור מעשיו של הקדוש ברוך הוא במקומות אחרים.

ב. מדוע אמר רבי יוסי שהקדוש ברוך הוא יושב ו'מזווג זיווגים', לכאורה היה ראוי לומר 'מזווג רווקים', או 'מזווג בני אדם',

לשם מה יש לזווג את אותם שהם – לכאורה – כבר זוגות?

ג. מעשיה של אותה מטרוניתה – משונים, וכפי שאכן מיד למחרת קיבלה את תוצאות מעשיה בדמות אלף גרושים וגרושות.

אך בעצם, מדוע? הרי גם ה' מכריז על השידוך ארבעים יום קודם יצירת הולד, ומכריזים

'בת פלוני' ולא 'פלונית', כיון שאותה פלונית עדיין אינה בעולם כלל!

אם כן נמצא שעדיין לא נגזרו עליה תכונותיה, כישוריה, אופיה, חיצוניותה, כלום!

ואיך לה' ה'שידוכים' הללו כן מצליחים?

ומדוע הדבר קשה לפני ה' כקריעת ים סוף?

הרי מדובר לכאורה בהכרזה על שמות בלי שייכות והתאמה אמיתית ביניהם,

אם כן אין דבר קל ומהיר מזה.

ד. כיצד ניתן לומר שה' 'מזווגן בעל כורחן'? וכי ראיתם מימיכם חתן או כלה נגררים לחופה?

גם הפסוק המובא על כך, 'מוציא אסירים' תמוה,

וכי החתן או הכלה אסירים או אזוקים? מישהו מכריח אותם להתחתן?

ומנין איפוא ה'בכי' וה'שירות', מי שאינו רוצה – שלא יבכה, אלא פשוט לא ילך לחופה!

כל השאלות הללו כמובן אינן קשות כלל, פשוט קראנו את המדרש ללא הבנה מתאימה.

ההסבר הבא אינו בא לקבוע מסמרות בכוונת המדרש, אלא לתת מקום להבנה נוספת, ליסוד שהוא בוודאי נכון.

באמת, הדבר הכי קל בעולם לפני ה' – הוא לשדך את כל בני העולם, פשוט מכריזים 'בת פלוני לפלוני',

ובזה נגמר השידוך במזל טוב. עד כאן – 'מזווג רווקים'.

מכאן ואילך – 'מזווג זיווגים'!

בשונה מאותה מטרונה שהשליכה את הזוגות שלה לזירת הנישואין, ה' לוקח אחריות מלאה על השידוכים שהוא עושה,

ויושב ו'מזווג' אותם מחדש, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, עד מאה ועשרים.

לא לחינם נאמר 'יושב', לשון המורה על מעשה הנעשה בקביעות ובהתמדה ללא הפסק (רמב"ם).

לכן גם נכון מאד לומר את הפסוק 'מוציא אסירים בכושרות',

כי באמת לאחר שכבר נעשה השידוך ושני הצדדים ניגשו לחופה באושר גדול – הרי הם כמו 'אסירים',

כבולים כביכול בכבלי הנישואין, ומעתה – בכי ושירות!

מי שרוצה (וכבר נראה מה מוטל עליו לעשות) – שירות, כל חייו הם שירה וזמרה.

ומי שאינו רוצה – בכי.

אבל הבכי והשירות אינם בגלל ההתאמה או אי ההתאמה, אלא רק בגלל פעולותיהם,

בגלל צורת הפעלת ה'זיווג' שנמשך עד מאה ועשרים.

כעת כמובן נשאר לנו להבין, כיצד באמת ה' מזווג את המזווגים?

כיצד אנו יכולים להתחבר למערכת המופלאה הזו, שאם ה' עושה אותה היא בוודאי מושלמת, ומדוע לא תמיד אנו מרגישים את זה?

ברור לכל שהזוגות המצליחים בחייהם אינם דווקא אלו שנראים באופיים כמתאימים,

המהר"ל כבר כותב שחיבור של איש ואשה מעצם מהותו נוגד את חוקי הטבע,

כיון שהאופי שלהם שונה לחלוטין זו מזה [וכמו ש'מגלים' היום גם חכמי האומות],

האיש והאשה הם כמו 'אש' ו'אש', ורק על ידי נתינת שם ה' בתוך שמותיהם 'איש-אשה',

יכולה האש השורפת – להפוך לאש קדושה של אהבה והבנה.

הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, על ידי הענקת שפע סייעתא דשמיא על כל צעד ושעל,

אך רק למי שמפעיל את מערכת הנישואין שלו לפי הוראותיו.

הם, ורק הם – הזוגות המצליחים,

והכניסה למקום זה – זו החלטה שניתן לעשות לפני הנישואין, חודשיים לאחריהם, וגם ארבעים שנה מאוחר יותר.

אין צורך לרעות בשדות זרים כדי לדעת כיצד להתנהג בחיי הנישואין שלנו,

כאשר בורא העולם השאיר הוראות מדויקות בתורתו הקדושה.

בעל יקר! האם ידעת שכאשר אתה משוחח עם רעייתך, אסור לך להיות עצוב או מרוגז?

גם אם יש לך סיבות מצוינות לכך, וגם אם באמת הרגיזו או העציבו אותך,

מוטל עליך להשאיר הכל מחוץ לבית, ולשוחח עם אשתך רק בנחת!

כמה בעיות ואי הבנות ניתן לחסוך בכך!

['ציוו חכמים… שיהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז' (רמב"ם, אישות טו יט)].

בעל יקר! האם ידעת שעליך לכבד את אשתך מבחינה ממונית [כמו בקניית ביגוד] ב'יותר ממה שיש לך'?!

במילים אחרות, התשובה 'אין לי כסף' שייכת לגבי הביגוד והצרכים שלך, אך אינה קבילה הלכתית כאשר מדובר בכבוד אשתך?

גם אם 'החלטת' שאתה לא לווה כסף אלא חי בדוחק רק ממה שיש לך,

עליך ללוות כסף כדי לכבד אותה, ברמת ה'כבוד' הסטנדרטית הנוהגת במשפחתה.

[לא שצריך לכך ראיות, אך האר"י הקדוש שמוחו ריחף אי שם בגבהי מרומים,

היה לווה כסף כדי לקנות לאשתו בגדים!

משום מה היום יותר 'הולכים' סיפורים על מי שלווה כסף כדי לחלק לצדקה, מה שלא מוטל על האדם כלל].

בעל יקר! האם ידעת שאם לא קנית אתרוג בסוכות – לא קרה כלום…

אתה יכול לברך ולנענע את האתרוג של שכנך לבית הכנסת, וקיימת את אותה מצוה בדיוק!

אבל אם לא קנית לאשתך באותו סוכות בגד או תכשיט ששימח אותה, ביטלת מצוות עשה דאורייתא?!

מצוה שרק אתה יכול לקיים!

(למה באמת אף אחד לא עושה את זה? כיון שאנחנו כל כך רחוקים ומזועזעים מהאפשרות הזו,

שגם כל אשה תירתע מהמחשבה שבגללה לא יהיה לבעלה אתרוג מהודר לחג…).

אשה נשואה?! האם ידעת שמצווה עלייך לכבד את בעלך כאילו היה שר או מלך?

האם ביררת מה כוללת אמירת חז"ל 'אשה כשרה עושה רצון בעלה'?

זוגות נשואים! אין צורך להרחיק נדוד כדי לברר וללבן את ה'הדרכה' הנכונה השייכת לכל צד.

חז"ל נכנסו בנושאים אלו לפרטים ולפרטי פרטים שלא ייאמנו כמעט, בכל שטחי ההנהגה של בעל ואשה,

עד לשאלה כמה 'כסף קטן לבזבוז' צריך הבעל לתת לאשתו מידי שבוע!

כשנוהגים כך, זוכים שהקדוש ברוך הוא בעצמו ישב ו'יזווג' אותנו,

ידאג להצלחתנו, יסיר את המכשולים ויחליק את המהמורות – דברים שרק הוא לבדו יכול לעשות,

ואכן עושה – למי שמטה אוזן.

לא לחינם אמרו חז"ל, כבדו את נשותיכם, כדי שתתעשרו!

כאשר הבית מתפקד כהלכה – הסיוע השמיימי זורם מכל הכיוונים.

אנו מכירים הרבה אנשים שמסדרים את עצמם ומנקים את האבק מבגדיהם כשהם יוצאים מהבית,

אבל רבי שלמה זלמן אויערבך, בתור קשיש בא בימים עם עשרות שנות נישואין מאחוריו,

סידר את זקנו וניקה את האבק מבגדיו בכל יום – לפני שהוא נכנס לביתו.

כל אחד בונה סוכה בערב סוכות, ולפעמים גם מתייעץ עם אשתו על הדרך הנכונה והנוחה לעשות זאת.

אבל החפץ חיים, לעת זקנותו, סתר ובנה את סוכתו שלש פעמים רצופות,

רק כיון שאשתו שינתה את דעתה בכל פעם מחדש בקשר למיקום המתאים,

והגדלות האמיתית – שהוא עשה זאת ללא טרוניות / אנחות / רטינות,

אלא בדיוק כמו שציוו חז"ל 'מכבדה יותר מגופו', ואם אתה מכבד מישהו כל כך,

בוודאי תשמח לעשות את רצונו.

זו לא רק 'גדלות' של אותם אנשים,

אלא בעיקר הפעלה נכונה של המערכת, שגוררת בהכרח חיי נישואין מאושרים.

מי שמקשיב להוראותיו של הקדוש ברוך הוא,

הוא אדם שלא נישא רק פעם אחת,

אלא אדם הזוכה להיות בכל יום מחדש בין אותם שה' מזווג את זיווגיהם,

ובדרך זו זוכה לסייעתא דשמיא תמידית.

זוגות יקרים! לא משנה מתי התחתנתם, לפני חודשיים, לפני שנתיים או לפני שלשים שנה.

לא מתארסים רק לתקופה קצרה, ולא נישאים רק פעם אחת.

כך – תוכלו להיכנס בכל עת למסלול המיוחד של אותם זוגות מאושרים,

הזוכים לליווי הצמוד של מזווג הזיווגים.

כך יוכל כל אחד לומר לאשתו בלב שלם ולקיים בכל יום:

'וארשתיך לי לעולם'!