חופה וקידושין.
צלילי תזמורת מרגשים, שבע ברכות הנאמרות בקול רם על ידי אנשים חשובים, ואולי גם קריאת כתובה ארוכה ומסולסלת.
למתבונן תמים מן הצד – נראה שזה עיקר הענין.
אך כל מי שיודע – מבין שכל זה מעטפת ל 4 מילים שנלחשות, לפעמים בהיסוס קל ובמבוכה: 'הרי את מקודשת לי'. המילים הללו קריטיות, ורק אותן צריכים העדים לשמוע.
אחרי המילים הללו – כל המעטפת מוסיפה כבוד, שמחה והתרגשות למעמד. אבל היא אינה יכולה להחליף את העיקר, שבלעדיו אין מאומה.
התפילות של הימים הנוראים מציבות בפנינו אתגר דומה.
מטבע הדברים אנו נמשכים לדברים המוחשיים יותר, מנגינות ופיוטים מרגשים, מילים מעוררות בכי או הכאה על הלב. לעומת זאת, הדברים המצריכים כוונה וריכוז – עשויים לעבור לידינו ללא תשומת הלב הראויה.
בתפילות יום הכפורים יש חלקים שהם עיקר עבודת היום, הלב של כל התפילה. ויש חלקים המשמשים כתוספת חשובה, כליווי מועיל המחזק ומרומם, אך אינם יכולים לבוא כתחליף לעיקר.
ניתן לראות מתפללים המתרגשים וזועקים ודומעים כשהם אומרים את המילים 'מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו', למרות שמילים אלו אינן מעיקר נוסח התפילה, ואף אינן בקשה, אלא פיוט שנועד לעורר את האדם לאימת הדין, ולתשומת לב למשמעות היום שהוא עומד בו. ולעומת זאת, אמירת י"ג מידות נעשית על ידם כלאחר יד, במלמול חטוף ובהיסח הדעת, למרות שזהו אחד מעיקרי העיקרים של היום, שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיח לישראל שכשיאמרו זאת בכוונה (רבינו בחיי, חיד"א) יסלח להם על עוונותיהם.
ישנם מתפללים המדקדקים היטב לשחות כראוי באמירת הוידוי, ואף להכות באגרוף על הלב בכל מילה ומילה, על אף ששני פרטים אלו אינם מעכבים כלל את ענין הוידוי, ולעומת זאת אינם מקפידים לכוון ולהבין את מילות הוידוי שהם אומרים, כאשר לפי האמת ההבנה והכוונה בוידוי הן תנאי עיקרי של התשובה, עם החרטה והקבלה לעתיד.
הפיוטים חשובים וקדושים, ותפקידם לעורר ולרומם. אך דוקא משום כך חשוב לזכור שההתעוררות נועדה להוביל אל העיקר, לא לבוא במקומו.
ראוי לכל אדם שיקדיש זמן לפני יום הכפורים – לא פחות מהזמן המוקדש למנהג כפרות ולשאר מנהגים טובים – וילמד היטב את פירוש הוידוי וי"ג מדות, ובכך יגיע מוכן באמת ליום הכפורים.
אדם עשוי לצאת מיום הכיפורים צרוד, מותש, נרגש עד דמעות, ובכל זאת לגלות שדווקא בוידוי ובמקומות המסוגלים לעורר רחמים – הוא כמעט ולא היה נוכח.
אין ספק שמוטב לו לאדם – שאינו יכול להתרכז כראוי בכל התפילה והפיוטים – שיתן את עיקר כוחותיו לריכוז וכוונה באמירת הוידוי וי"ג מדות של רחמים, ולא שימצא את עצמו משקיע את כל כוחותיו בחלקים המעוררים, אך מגיע לעיקר כשהוא כבר מותש וחסר ריכוז וכוונה. [כמובן שהרצוי הוא לכוון בכל, ופיוטים אלו יסודותיהם בהררי קודש והם הם המעוררים את הלבבות לתשובה, המדובר כאן הוא במידה ואי אפשר לקיים את שני הדברים].
אדם שהשחיה בעת הוידוי וההכאה על הלב מסיחות את דעתו או מכבידות על כוונתו – מוטב שיעמוד כדרכו בתפילה [העמידה אכן חובה] ויכוון היטב ובאריכות בכל מילה, ואף יוסיף פרטי עוונות הידועים לו, ובכך אכן יקיים את מצוות היום כראוי, מאשר שישחה ויכה – אך ימצא את עצמו ממלמל את המילים ללא כוונה.
כפי שפשוט לכל אחד שאדם חלש בגופו ומוגבל בכוחותיו – מוטב שיצום ביום הכפורים גם אם מחמת כן לא יוכל להתפלל כלל [וכפי שנהג החזון איש באחת השנים שרופאו התיר לו או לצום או להתפלל (מעשה איש)], כך מוטב לכל אחד מאיתנו להשקיע את עיקר כוחותיו באמירת הוידויים בכוונה, ובאמירת י"ג מדות כראוי, שהם מהחלקים החשובים והמרכזיים ביותר בעבודת התשובה ובתפילות יום הכפורים.
כמו בחופה, גם כאן המעטפת מעניקה עוצמה, רגש ומשמעות, אבל בתוך כל המעטפת הקדושה הזאת, חשוב שלא להחטיא את העיקר.
