הלכות אמירה לנכרי בשבת [שנה ב, תרומה]

יד. לקט הגוי עשבים לצורך בהמתו, אם אינו מכירו לישראל, מאכיל אחריו באופן זה, דהיינו שעומד בפני הבהמה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם, דאלו להעמידה עליהן אסור, דחיישינן שמא יטול בידו ויאכילנה, והם מוקצים שנלקטו היום, אבל אם זה הגוי מכירו לישראל אסור להאכיל אחריו, גזרה שמא ירבה בשבילו, וכן כל כיוצא בזה דאיכא למיחש ביה שמא ירבה בשבילו אסור, אבל בדבר דלית ביה האי חששה כגון שהדליק הגוי נר לעצמו, או עשה כֶּבֶשׁ לעצמו לירד בו, מותר לישראל ליהנות ממנו אפילו אם מכירו, ואם מעשיו מוכיחין שעשה לצורך ישראל, כגון שהדליק נר בבית ישראל והלך לו, הרי זה אסור ליהנות ממנה, וכ"ש אם אמר בפיו שלצורך ישראל הוא עושה דאסור: