ג) אין רואין את הבכור לישראל, עד שיהיה באותו מעמד של היתר כהן עמו. והטעם לכך, שמא יאמר לו המומחה מום הוא, ומותר לשחוט עליו, וילך אותו ישראל וישחטנו לעצמו, ולא יתננו לכהן, שאף על פי שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ, ולכן אין חושדים בו שישחט את הבכור כשהוא תם, חשוד הוא לגזול מתנות כהונה, ועשוי הוא לשחוט את הבכור שנפל בו מום ולא לתת אותו לכהן כדינו. לפיכך, אם היה הבעלים של הבכור חכם, וידוע שהוא מדקדק על עצמו, רואין לו את המום אף שאין כהן עמו, ואין חושדים בו שלא יתננו לכהן.

היה המום גלוי לכל, כגון שנקטעה ידו או רגלו של הבכור, הואיל והביאו הבעלים לחכם המומחה, הרי זה בחזקת מדקדק על עצמו, שהרי לולא זאת היה מתיר את הבכור לעצמו על סמך אותו מום גלוי, לפיכך מחשיבים אותו כחכם המדקדק על עצמו, ורואין לו את הבכור ומתירים אותו מחמת מום זה אף על פי שאין עמו כהן.