הלכות בכורות, פרק ג, ד-ה

ד) השוחט את הבכור על סמך מום שנפל בו, ואחר כך הראה את מומו, אף על פי שהוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה, כגון שנחתכה ידו או רגלו, וניכר הדבר גם עתה שנחתכה היד או הרגל לפני השחיטה, הואיל ונשחט שלא על פי היתר מומחה, הרי זה אסור, ויקבר, כדין בכור תם שמת.
ה) בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים, ובדקו המומחה, והושיבוהו על הרגוזו – על אחוריו, ומעכו, ולא יצאת ביצה שנייה מגופו למקומה, והתירו המומחה מחמת מום זה, ונשחט, ונמצא שהביצה השנייה דבוקה בכסלים, אין אומרים שהתברר שאינו בעל מום, אלא הרי זה מותר, הואיל ומעכו בחייו ולא יצאה הביצה. אבל אם לא נמעך בחייו כדי לגרום לביצה השניה לצאת, אף על פי שנשחט על פי מומחה, כיון שלאחר השחיטה נמצא שהיתה הביצה השניה דבוקה בכסלים בתוך גופו, הרי זה יקבר.