הלכות קרבן פסח, פרק ו
ג) זב שראה שתי ראיות, וספר שבעה ימים, וטבל בשביעי, אף שביום ארבעה עשר אינו יכול לאכול קדשים, עד הערב, שוחטין עליו את קרבן הפסח, והוא אוכל לערב. ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם, אף שאינו יכול לאכול מהקרבן בערב, כיון שנשחט עבורו הקרבן כראוי, הרי זה פטור מלעשות פסח שני. וכן שומרת יום כנגד יום, טובלת ביום השימור, כמו שביארנו בביאות אסורות, ושוחטין עליה את קרבן הפסח, והיא אוכלת לערב. ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח, אף שאינה יכולה לאכול מהקרבן, מכל מקום כיון שהוקרב עבורה כראוי, פטורה מלעשות פסח שני. ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה, שהרי אינה טובלת עד ליל שמיני, ואינה ראויה לאכול קדשים עד ליל תשיעי.
ד) מחוסרי כפורים, שחל יום הבאת קרבנותיהן בארבעה עשר בניסן, שוחטין עליהן, ומקריבין קרבנותיהן בארבעה עשר בניסן, בין קודם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתו, ואוכלין פסחיהן לערב. ואין שוחטין עליהן את קרבן הפסח עד שימסרו קרבנותיהן הבאים לכפרה ביד בית דין, שמא יפשעו ולא יקריבו אותם.
