הפטרת פרשת ויחי
בפרשת השבוע נאמר 'ויקרבו ימי ישראל למות', ומסופר בה מה אמר יעקב לבניו באותו זמן, ומפטירים בפרשה זו שנאמר בה 'ויקרבו ימי דוד למות', ומובאת בה צוואתו של דוד לשלמה בנו, לאחר שכבר המליכו תחתיו.
ספר מלכים א', פרק ב: (א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. (ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וכיון שהיה שלמה באותו זמן בן שתים עשרה שנה בלבד, ועד אותו זמן היה דוד עומד לימינו בהנהגת העם ובלימוד התורה ועבודת ה', ולכן עתה לפני מותו הוצרך דוד להדריכו, ואמר לו ביחס להנהגת העם, וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ, כלומר, תנהג כראוי למלך המושל על מלכות גדולה, שלא יירא מפני כל. (ג) אמנם ביחס לעבודת ה' עליך לנהוג בהיפך, שלא יסמוך על חכמתו, אלא ינהג בכל דבר כרצון ה', וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בעניני המידות, שיהא רחום וחנון וארך אפים, לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו, במצוות שהן כ'חוק', שלא התגלו לנו טעמיהם, מִצְוֹתָיו, שטעמם ידוע לנו, וּמִשְׁפָּטָיו, שאלו הם מצוות שבין אדם לחבירו, וְעֵדְוֹתָיו, שהם מצוות המעידות על בריאת העולם ויציאת מצרים, כמו השבתות והמועדים, והכל תעשה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, ללא תוספת וללא גרעון, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם, כלומר, גם אם תפנה אל דבר שמצד עצמו אינו ראוי להביא לך תועלת, מכל מקום על ידי חכמתך תצליח להוציא ממנו את התועלת הנצרכת. (ד) ועל ידי שתשמור את מצוות ה', מלבד עצם המצוות שתקיים, תרויח דבר נוסף, לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, לֵאמֹר – אז יאמר ה' את ההבטחה הזו, שלֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, והגם שאין ראוי לקיים את המצוות כדי לקבל תועלת גשמית, הרי כאן דבר זה בעצמו הוא רצון ה', שבניו של דוד המלך ימשיכו את מלכותו, ונמצא שגם הרצון להמשיך את המלכות על ידי שלמה, נחשב כרצון לקיים את דבר ה'. (ה) עתה המשיך דוד וציוהו כיצד לנהוג באנשים מסוימים, ועל זה אמר לו, וְגַם – הגם שציוויתיך לשמור את חוקי התורה, יש מקומות שעליך לנטות מהם, כדין המלך שהתירה לו התורה לעשות כן כהוראת שעה, כשהוא רואה שיש בכך צורך, ואַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, והיה זה דבר מסוים ששניהם ידעו שעשה יואב לדוד [ואמרו חז"ל שכששלח דוד מכתב ליואב שיגרום לאוריה החיתי ליפול במלחמה, הראה זאת יואב לאנשים אחרים, וביזה בכך את דוד], וכן אֲשֶׁר עָשָׂה יואב לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵ ל, לְאַבְנֵר בֶּן נֵר שהיה שר הצבא של שאול ושל איש בושת, וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שהיה שר הצבא של אבשלום, והבטיח לו דוד שימנה אותו לשר צבאו, וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם – אף ששני שרי צבא אלו נלחמו בתחילה נגד דוד, ואם היה יואב הורגם באותו זמן היה זה כדרך המלחמה, הרי הוא לא עשה כן, אלא הרגם לאחר שהשלימו עם דוד, ודבר זה הוא נגד הנימוס המקובל, שאין הורגים את האויב לאחר שהשלימו עמו וכרתו לו ברית, וגם היה נראה הדבר כאילו עשה זאת יואב בפקודת דוד. ועוד עוון היה לו בזה, שלא הרגם בקרב פנים אל פנים, אלא בעורמה, וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, שהפיל את החרב מחגורתו והרג בה את עמשא בן יתר, וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו, ששאל את אבנר בן נר כיצד חולצת יבמה גידמת את נעלו של היבם, והשיב לו אבנר שעושה כן בשיניה, וכשביקש ממנו יואב שיראה לו את הדבר, התכופף אבנר לפני יואב, ואז הרגו יואב בעורמה. (ו) וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, כפי שתראה את צורך השעה להענישו, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל, אלא תעניש אותו כראוי [אמנם לא ציוה אותו דוד שיהרגנו בדוקא, אלא הניח זאת לשלמה, לנהוג עם יואב כחכמתו]. (ז) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ, הגם שבאותה שעה לא ציפו ממני לשום גמול, ולכן עלי להכיר להם טובה, וזו מידה כנגד מידה, כשם שהביאו לי אוכל ומשקה כשהייתי זקוק לכך, כך יהיו עכשיו מאוכלי שולחנך. (ח) וְהִנֵּה עִמְּךָ – מאנשי עצתך, שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, שהוא היה רבו של שלמה, ואף על פי כן ראוי שתרחיק אותו ממך, כי איש רע הוא, ושתי פעמים נהג עימי ברוע מעללים, א. וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם, ב. וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן, ואז הכריח אותי למחול לו [כיון שאם היה דוד מענישו היו כל העם מתייראים שיעניש אותם דוד], וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב, וגם זו היתה הנהגת עזות להכריח את דוד להשבע לו שלא יענישנו. (ט) וְעַתָּה, הגם שאי אפשר להענישו על מעשים אלו, כיון שכבר מחלתי לו עליהם ונשבעתי לו שלא אעניש אותו על כך, מכל מקום אַל תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, ותמצא סיבה אחרת להמיתו, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל [ואמנם היה דוד בעצמו יכול למצוא עילה להעניש את שמעי ולהורגו, אך רצה ששלמה יעשה זאת כדי שתהיה אימת מלכותו על כל העם, כיון שהיה באותו הזמן עדיין נער ורך, ולא יבואו לזלזל במלכותו]. (י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד. (יא) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, ואז עדיין לא היתה מלכותו מושלמת על כל ישראל, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, מלכות שלמה על כל ישראל. (יב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו, ובשונה מדוד שהיה שבע שנים במלכות חלקית, הרי שלמה מלך מיד על כל ישראל, וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
