הפטרת פרשת ראה
(יא) הגם שבפסוקים הקודמים נאמרה הנבואה המבשרת על קיבוץ הגלויות לארץ ישראל, אמנם באותו זמן עדיין תשב ציון חרבה, ועל אף שמלאה הארץ בבני ישראל השבים מארצות גלותם, הרי שעדיין ציון, שהיא כעֲנִיָּה, תהיה סֹעֲרָה בחמת רוחה על כך שעדיין לֹא נֻחָמָה, כיון שהיא עדיין חרבה, ואומר לה ה', הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ – האבנים שעליהם ירבצו יסודות בנין ציון יהיו אבני נופך, וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים – והיסודות עצמם יהיו מאבני ספיר.
(יב) וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ – החלונות יהיו מאבני שהם, וּשְׁעָרַיִךְ אשים לְאַבְנֵי אֶקְדָּח, שזהו מין אבן יקרה, וְכָל גְּבוּלֵךְ יהיה לְאַבְנֵי חֵפֶץ, וכיון שתהיה העשירות גדולה כל כך, עד שכל בנין ציון יהיה מאבנים יקרות, תתבטל הסיבה למחלוקת בין בני האדם, הנגרמת מחמת שיש עשירים ועניים, ואילו באותו זמן כולם יהיו עשירים. [ונרמזו בזה גם האבנים הטובות שהיו בחושן, כי הנופך היא האבן של שבט יהודה, שזהו שבט המלכות, והוא יהיה המצע של היסוד. והיסוד עצמו יהיה מאבן ספיר, שזו האבן של שבט יששכר, שהוא שבט לומדי התורה, והם יהיו היסוד, ונמצא שתהיה ציון מושתתת על כתר מלכות וכתר תורה. אבן שוהם היא האבן של שבט יוסף, וזהו אות ההצלחה והעושר, וישתמשו באבן זו לחלון שדרכו נכנס אור השמש, להראות שיהיה להם שפע ברכה והצלחה, ממגד תבואות שמש. ואבן אקדח זו אבנו של שבט לוי, שהוא הממונה על העבודה במקדש, ולכן יהיו השערים מאבן זו, וכל האבנים של שאר השבטים ייקבעו בשאר המקומות, ללמד שכל השבטים יתאחדו לעבודת ה', ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות].
(יג) ומלבד זאת, לא תהיה סיבה למחלוקת מחמת דעות כוזבות והשקפות מוטעות, כפי שהיה בזמן בית המקדש השני, שהיתה מחלוקת בין החכמים לבין הצדוקים והבייתוסים, כיון שלעתיד לבוא וְכָל בָּנַיִךְ יהיו לִמּוּדֵי ה', שיקבלו את הלימוד והאמונה מה', ולא תהיה מחלוקת בדברים אלו, ועל ידי זה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, כי יהיו כולם בשלום זה עם זה.
(יד) וגם לא ייראו באותו זמן מהאויבים החיצוניים, כי בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי – על ידי המעשים הטובים שבין אדם למקום, יהיה גמר הבנין של ציון, רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, והיינו מעבירות שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה יינצלו מאויבים. ובזכות ההנהגה הצדיקה בענינים שבין אדם למקום, דעי כִּי לֹא תִירָאִי מאויבים שיעשקו את ממונך, ובזכות המצוות שבין אדם לחבירו, וּמִמְּחִתָּה – ממי שבא להורגך לא תיראי, כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ.
(טו) הֵן גּוֹר יָגוּר – וכי יהיה מי שיתגרה בך מלחמה, אֶפֶס מֵאוֹתִי – ולא יהיה הדבר מאיתי, וכיון שכל דבר נעשה מעם ה', אם כן, מִי גָר אִתָּךְ – מי הוא שיערב ליבו להתגרות בך מלחמה להורגך, או מי הוא שעָלַיִךְ יִפּוֹל לשלול את ממונך, והלא כיון שלא נגזר הדבר מעם ה', לא יהיה מי שיוכל להזיק לך.
(טז) הִנֵּה, אָנֹכִי הוא שבָּרָאתִי את החָרָשׁ עצמו, המייצר את החרב, וכן את האמצעים שעל ידם הוא נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם כדי לעשות זאת, כי מה שהאש נדלקת על ידי הנפיחה בגחלים, ומה שהברזל ניתך באש, דברים אלו הם נעשים ברצון ה' וגזירתו, וּמוֹצִיא על ידי זה החרש את הכְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל – וגם את הברזל עצמו, שהוא החומר המשחית, ברא ה'.
(יז) וכיון שהחומר עצמו, האדם הפועל בחומר, והתכלית של הדברים, נעשים על ידי ה', וה' אינו רוצה שיינזקו ישראל, לכן כָּל כְּלִי יוּצַר כדי להיות מזומן עָלַיִךְ להורגך, לֹא יִצְלָח. וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, להתווכח בענייני אמונות ודעות, תַּרְשִׁיעִי אותו, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה', וְצִדְקָתָם – וזהו השכר על צדקתם ומעשיהם הטובים, מֵאִתִּי, נְאֻם ה'.
פרק נה (א) עתה חוזר הנביא לדברים שפתח בהם לעיל (פרק נ'), שבהם הוכיח את בני דורו על כך שאינם מאמינים לדברי נביאי האמת, והולכים אחרי נביאי השקר, ועתה ממשיך וקורא לבני דורו, הוֹי, כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, כי המים הם המשל לאמונות והדעות היסודיות שאין הנפש היהודית יכולה להתקיים בלעדיהם, כמו האמונה במציאות ה' ובשכר ועונש, וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף, לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ – תוכלו להשיג ללא כסף לחם לאכול, שזהו המשל למצוות שהם חובה על האדם כמו לימוד התורה והמצוות התמידיות. ובנוסף לכך, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב, שהם המשל לדברים שאינם חובה, כמו עניני חסידות וידיעת המושכלות וכדומה, שהם כמו יין וחלב הבאים לתענוג, ואינם הכרחיים לקיום הגוף.
(ב) וממשיך ומוכיח את בני דורו, לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף לנביאי השקר, בְּלוֹא לֶחֶם – ולא תקבלו דבר שהוא מועיל לגוף כמו לחם, וִיגִיעֲכֶם – גם אם תתנו להם את כל הדברים שיגעתם בהם, בְּלוֹא לְשָׂבְעָה – הם יתנו לכם תמורתו דברים שאינם ראויים כלל לאכילה וּלְהַשְׂבָּעָה, ובמקום זאת, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, לדברי ה' האמיתיים, וְאִכְלוּ מאכל טוֹב הראוי לאכילה וּלְהַשְׂבָּעָה, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם, כמו על ידי שתיית יין וחלב.
(ג) הַטּוּ אָזְנְכֶם לשמוע דברי, וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ והבינו ותקבלו את דברי, וּתְחִי נַפְשְׁכֶם הרעבה וצמאה לדברי אלהים חיים, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, לשמור לכם את חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.
(ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו – הרי את דוד ואת זרעו אחריו, שעמו נכרתה הברית שהוא המשיח, והכנתיו שיהיה עד כנגד העמים, להתרות בהם שישובו אל האמונה האמיתית, וכן שיהיה נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים – לשפוט בענינים שבין עם לעם.
(ה) וכיון שזו תכליתו בעולם, לכן הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע, תִּקְרָא אל האמונה בה', וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ, אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לשמוע בקולך, וקריאתך אליהם תהיה לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ, שיאמינו בו, וריצתם אליך תהיה וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ – מחמת שה' שהוא קדוש ישראל, הוא הפאר שלך, ומחמת כן כולם ירצו לסור למשמעתך.
