חלק א, פרק ד
במצבו של האדם בעולם הזה
ד. ואולם, דבר זה היה מעומק עצת חכמתו יתברך שמו, לסדר הדברים באופן שגם בהיות האדם שקוע בחומר, בהכרח, כמו שכתבנו, יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני להשיג את השלימות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה. ואדרבה, השפלתו תהיה הגבהתו, ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו, בהיותו הופך את החושך לאור, ואת הצלמוות לנגה יזרח.
וזה, כי הבורא יתברך שמו שם גבולות וסדרים לאדם, באופן שישתמש בעולם ובבריותיו, ובכוונה שיתכוון בהם, כאשר אם ישתמש בהם האדם, באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכוונה שציווה הבורא יתברך שמו, יהיה אותו הפועל הגופני והחומרי עצמו פועל שלימות, ובו יתעצם באדם מציאות שלימה ומעלה רבה, יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו. ואולם, השקיפה החכמה העליונה על כל כללי החסרונות המוטבעים בעניינו של האדם, ועל כל עניני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי שיהיה מתדבק בו יתברך שמו, ונהנה בטובו, וכנגד כל זה סדרה לו סדרים, והגבילה לו גבולות, אשר בשומרו אותם יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלה האמיתית שזכרנו, וישולל מענינו כל מה שהוא הרחקה מן הדבקות העליון.
ואילו לא הייתה הגזירה גזורה שימות, כמו שזכרנו לעיל, על ידי המעשים האלה הייתה הנשמה מתחזקת, וחושך הגוף מתחלש, באופן שהיה מזדכך על ידה זיכוך גמור, ומתעלים שניהם אל הדבקות בו יתברך שמו. אך לפי שהגזירה גזורה, אין הדבר נעשה בפעם אחת, אך על כל פנים מתחזקת הנשמה בעצמה, והגוף מזדכך בכח, אף על פי שאינו נעשה בפועל, וקונה האדם מצב שלימות בכח, שיצא אחר כך לפועל, בזמן הראוי לו.
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
(בראשית יח יט)
