י׳ באייר ה׳תשפ״ב
חלק ב, פרק ב, ו
במקרי המין האנושי בעולם הזה
ו. אכן, הרשעים הגמורים, הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כל כך גדול, וחושך כל כך רב, עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת, ואינם ראויים בשום פנים להדבק בו יתברך. והנה, אפשר שיימצאו בידם קצת מעשים טובים, אבל הם מעשים שבעלותם במאזני צדקו יתברך אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל, לא מצד כמותם ולא מצד איכותם, כי הרי אילו היו מכריעים אותם לזה, כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים, אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב. אכן, כדי שלא תהיה מידת הדין לוקה, שישארו מעשים אלה בלי גמול, הוחק שינתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שזכרנו, ונמצא הזכות ההוא כלה, ואינו מגיע להעצים בהם שום מעלה אמיתית.
"לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
1
1
הלכות הימים האחרונים בנושא: דרך ה'