במקרי המין האנושי בעולם הזה

ח. והנה, על פי השורש הזה תימצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים, לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ השלמים שזכרנו, ושיעור העילוי שיתנו, כי כבר ימצאו מעשים שכפי המשפט העליון המדוקדק והישר לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא, אלא יוגמלו בעולם הזה, ואז ישאר אותו האדם משפלי הנצחיים, בקטני הקיבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו למעלה, שמקבלים שכרם בעולם הזה ונאבדים לעולם הבא, אך נבדלים מהם הבדל גדול, והוא, כי אותם שזכרנו לעיל, שהם הרשעים הגמורים, הנה כלה כל כח מעשיהם הטובים בשכר שבעולם הזה, ואינם מגיעים אל הנצחיות כלל, ואילו, הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות, ואפילו שיצטרך להם צירוף נפשי רב מאד, הנה על כל פנים יש להם חלק בהישארות הנצחי, אלא שמפני קלקול מעשיהם אין מצוותיהם מגיעות אלא לתת להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו, ורבים מזכויותיהם מקבלים אותם בעולם הזה, שאילו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעולם הבא ולא בעולם הזה, כבר היו נמצאים האנשים ההם במדרגה מן הגבוהות בקיבוץ השלמים.

ואולם, בכל מה שזכרנו עד הנה, הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים בעולם הזה, ושלוות הרשעים, וכן העונשים הנפשיים, מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלעתיד לבוא. אך טובת הצדיקים בעולם הזה נמשכת על דרך אחר, ונבארה לפנים בסייעתא דשמיא. וכל זה שביארנו, הוא כפי הקוטב השני הכללי שזכרנו להכנה, אבל עניניה כפי הקוטב האישי הולכים מהלך שונה מכל זה, ונבארהו עתה בפרק בפני עצמו, בסייעתא דשמיא.