מאמר רביעי, ג 10

המשך ג. החבר: השם 'קדוש ישראל' הוא כינוי לשפע האלהי הדבק ביעקב ובהמון זרעו אחריו. דבקות זו אינה דבקות ממשית של נגיעה, אלא דבקות ההשגחה הפרטית, וההדרכה בדרך טובה.

השם 'אֱלֹהַי' וּ'קְדוֹשִׁי' אינו שם שראוי לכל אדם להשתמש בו, ולא ראוי לאומרו רק לנביא או לחסיד, שדבק בו השפע האלהי, אך שאר הבריות רשאים להשתמש בו רק בדרך השאלה, או בזכות מסורת אבות (שהוא אלהינו, ודבק בעם ישראל), ועל כן אמרו לנביא 'חל נא את פני ה' אלהיך'. כוונת ה' בבריאת אומה זו, שתהיה ערכה בין האומות כערך המלך לעם, וכמו שאמר הכתוב 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם'.