מאמר רביעי, ג 12

המשך ג. החבר: כמו כן מציינים את ה' במילה 'שמים', סיבת הדבר, כי השמים הם כלי הפועל בחפצו בלבד, בלי סיבות אמצעיות אחרות. אין מן הנכון לציין את שם ה' על פי דבר מורכב, היות והדבר המורכב הוא כלי המשמש באמצעות סיבות אחרות, אם כי בסופו של דבר משתלשלות הסיבות אליו יתברך, בהיותו סיבת הסיבות. ועל דרך זו נבין את התואר 'היושבי בשמים', שהוא יושב בשמים.

ויש מי שמשתמש בשם 'שמים' באופן מושאל, כמו 'יראת שמים', 'ירא שמים בסתר', ו'מן השמים ירחמו', וכמו כן רומזים על עמוד האש והענן כמקום מושב השכינה, (ודור המדבר היו) משתחוים נגדו, ואומרים שהאלהים נמצא שם, ופירוש הדבר, כי אותו עמוד אינו כשאר עננים ואש המתהוים באויר מסיבות טבעיות מסוימות, אלא הוא פועל בחפצו בלבד ללא סיבות אמצעיות, וכן האש האוכלת בראש ההר אשר ראוהו כל העם, וכן הצורה הרוחנית שראוה אצילי בני ישראל, כמו שכתוב 'ותחת רגליו כלבנת הספיר', וקראו אותה 'אלהי ישראל', וכן נקרא ארון הברית 'אדון כל הארץ' (כמו שכתוב: 'הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם'), וזאת בגלל הפלאים הנראים בהמצאו ונעדרים בהסתלקותו. (ואף בלשון בני אדם אנו רואים שנקרא דבר על שם הכלי שעליו הוא פועל, ועל כן) תולים הבריות את כח הראיה בעיניים, אף שהאמת היא שכח הראיה אינו בעינים אלא בנפש, והעינים הם רק הכלים שעל ידם מרגישה הנפש באותו דבר מוחשי.