מאמר רביעי, ג 19

המשך ג. החבר: הראיה הגדולה על אמתת הצורות היא הסכמת כל הנביאים עליהן. מדרכם של הנביאים שהעידו האחד לחברו על המראות שראו. הדבר דומה למנהגנו בדברים המוחשיים. אנו מספרים איש לרעהו על מתיקות הדבש, או מרירות הלענה (עשב מר), ואם נמצא מי שלא מסכים אתנו בזה, נאמר עליו שהוא לקוי בחושיו. אנשים אלה רואים בלי ספק את העולם האלהי בעין נסתרת, ורואים צורות המורות על ענין רוחני השייך לצורה ההיא, הרגלם של הנביאים לספר מראות אלה כתבנית צורות מגושמות אינו מן התימה, כי) הן אמתיות בערך השגת כח המחשבה, הדמיון והחוש של הנביא, ואינן אמיתיות ביחס לעצם כבוד ה' הנעלה ממדות אלו, שמבקש שכל הנביא. דומה הדבר למשל המלך שהזכרנו, כי אמנם מי שיאמר על המלך שהוא ארוך, לבן, לובש משי ונזר על ראשו, אינו משקר, וכמו כן מי שיאמר שהמלך הוא בעל שכל והכרה, הפוקד ומצווה בארץ מסוימת, בזמן מסוים, לעם מסוים – אף הוא אינו מכזב (כי מבחינה מסוימת כל אחד מהשנים אומר אמת, כמו כן במחזה הנביא).