מאמר רביעי, ג 7

המשך ג. החבר: השם 'אהיה' יתכן וגם הוא מהמין הזה, ואפשר שנגזר ממילת 'היה' (המורה על קדמותו). רצה ה' בשם זה למנוע מאיתנו מלחשוב מחשבות אודות אמיתת מהותו, אשר ידיעתו נמנעת מאיתנו. (על כן השיב תשובה סתומה, דעו שאני קדמון, ומשום זה אין שום נברא משיג אמיתת מציאותי). כשאמר משה רבינו לה' 'ואמרו לי מה שמו' (כלומר, מה ענינו ומהותו) 'מה אומר אליהם', אמר לו, אמור להם, מה לכם לבקש ולחקור אחר דבר שלא תוכלו להשיגו. ודומה הדבר למה שאמר המלאך למנוח 'למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי', אלא אמור להם ששמי הוא 'אהיה', ופירושו הוא 'אשר אהיה'. וביאור הדבר, אמור להם, אני הוא הנמצא אשר ימצא להם בזמן שיבקשוני, אל יבקשו ראיה אחרת על אמיתת מציאותי, כי הראיה הגדולה לכך היא המצאותי בכל עת שיבקשוני, ויקבלו עליהם את אמיתת מציאותי והשגחתי עליהם, ואמור להם 'אהיה שלחני אליכם'. דומה לדבר זה הוא מה שאמר ה' למשה 'כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך', הנה מצאנו ששם ה' לפני משה ראיה ומופת (על בירור שליחותו), ומה הוא האות? – שאהיה עמך, ואמצא לך בכל מקום. ובסמוך לזה אמר ה' דבר דומה לזה, באומרו 'אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב', כלומר (דעו שאני מתקשר לאנשי סגולה ומשגיח עליהם, וראיה לזה מהאבות, כי האבות היו) אנשים שהתפרסמו בעולם בתור אנשים ששפע עליהם בתמידות השפע האלהי.