מאמר רביעי, יב-יג 1

יב. הכוזרי: אבל על כל פנים הדתות האחרות קרובות אליכם יותר מהפילוסופים.

יג. החבר: מרחק גדול יש בין המאמין בתורה לפילוסוף. המאמין בתורה מבקש את ידיעת האלהים כדי להפיק ממנה תועלת גדולה, נוסף לתועלת הבאה מהידיעה בלבד. אך לפילוסוף דרוש רק זאת שידע דבר לאמתו, הוא רוצה לדעת ידיעה זו כמו שרוצה לדעת למשל שהארץ במרכז הגלגל הגדול, ואינה במרכז גלגל המעלות, ושאר ידיעות. לדעת הפילוסוף ההזק הבא מחסר הידיעה באלהים, הוא כמדת ההזק מהטעות שהארץ היא שטוחה, ולא כדורית, בעיניו יש תועלת רק בידיעת הדברים לאמתם, כדי שיהיה דומה לשכל הפועל, ותדבק נפשו בו עד שיתאחדו לדבר אחד. לא אכפת לו אם יהיה צדיק או אפיקורוס. שרש אמונתם היא שה' לא ייטיב ולא ירע. ושהעולם קדמון, היות ולא מתקבל על דעתם שנברא העולם לאחר ההעדר, אלא מאז ומתמיד היה קיים וישאר קיים. אף אם יכנו את האלהים יתברך "בורא", יאמר זאת רק בדרך השאלה, אך לא לפי מובנה האמתי של המלה. באמרם "בורא", "יוצר", הם מתכננים לומר בזה שהוא סבת העולם, והסבה והמסובב קיימים מאז ומתמיד. אם תהיה הסבה בכח, יהיה אף המסובב בכח, ואם תהיה בפעל אף המסובב יהיה בפעל. והבורא יתברך הוא סבה בפעל, ומסובבו אף הוא בפעל כל עוד הוא סיבתו.