מאמר רביעי, יג 2

המשך יג. החבר: אמנם אם כי הם (-הפילוסופים) התרחקו מהאמת מרחק גדול כזה, אין להאשים אותם בדבר זה, כי הם הגיעו לידיעה האלהית בדרך ההקש השכלי, (ומה נלין על דעותיהם), הלא השקפות אלו הן מה שחכמתם למדתם. הפילוסוף המודה על האמת יאמר למאמיני הדתות כפי שאמר סוקרטס לעם: "חכמתכם האלהית הזאת – איני מכחישה, אך אומר עליה שאיני מכירה. אמנם אני חכם בחכמה האנושית". אך אלו הדתות, אם כי התקרבו לאמת מבחינה אחת, (כי מאמינים בחדוש העולם והשגחה פרטית), בכל זאת הם רחוקים מבחינות אחרות.

אכן, אם באת להחשיבם לקרובים אלינו, הנה לפי זה ירבעם וסיעתו קרובים אלינו יותר. כי למרות שהיו עובדי אלילים, היו ישראל מהולים, שומרי שבת ומקיימי שאר המצוות, והפרו רק אותן מצוות שהנהגת המלוכה חייבה אותם לעבור, הם הודו באלהי ישראל המוציאם ממצרים, כפי שאמרנו בעושי העגל במדבר. לעומת זאת, למאמיני דתות אלה אין שום מעלה ויתרון אלא בהרחקת עבודת הפסילים, אך כיון ששינו את המקום הקדוש ובקשו את השפע האלהי במקום שאינו נמצא, מלבד זה ששינו את רוב המצוות המקבלות מסיני, הם כבר התרחקו מאד.