מאמר שלישי, ה 7
המשך ה. החבר: סדר זה (של זמני התפילה) דרוש לנשמה, כמו המזון החומרי לגוף, כי התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף.
ברכת תפילה אחת מלוה אותו עד זמן התפילה השניה, כגוף האדם המקבל כח מאכילת סעודת היום, עד סעודת הלילה. ככל שיתרחק זמן התפילה, הנפש הולכת וקודרת בגלל המגע עם עניני העולם, כל שכן כשיצטרך לבוא במגע עם חברת נערים, נשים, או אנשים רעים, וישמע מהם דברים מכוערים או ניגונים שיעכרו את זוך נפשו, והם דברים שהנפש נוהה אחריהם, ואין בה די כח להשתלט עליהם. ובזמן התפילה נטהרת נפשו מכל מה שעבר עליה, ועם זאת יתקין את נפשו לקראת הבאות.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
