מאמר שני, כ 8

המשך כ. החבר: ההבדל האפשרי הגדול ביותר בין החלקים הרחוקים ביותר של כדור הארץ לענין התחלת היום הוא שמונה עשרה שעות, לא פחות ולא יותר. תושבי רבע אחד של כדור הארץ קוראים עדיין ליום זה 'שבת', בעוד אלה המתגוררים במשנהו כבר נמצאים מעבר לשבת, וכן הלאה, עד מרחק שמונה עשרה שעות מכניסת השבת, שאז חצות יום שבת, והשמש באמצע הרקיע בארץ ישראל, וכניסת יום השבת בא אל קיצו, ואין שום אדם שיתחיל לקרוא יום זה 'שבת', אלא יכנהו ביום אחר.

ועל פי זה אמרו חכמי התלמוד 'נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה', כלומר, אם התחדשה הלבנה קודם חצות יום שבת לתושבי ירושלים, אז אפשר לקבוע יום זה לראש חודש, כי עד שקיעת השמש של יום שבת – בודאי יוכלו לראות את חדוש הלבנה בקצה העולם, והם יושבי סין, כי יושבי סין יגיעו לשעה זו של שבת שהיא לפני חצות רק כעבור שמונה עשרה שעות, נצרף לזה עוד שש שעות שמלפני חצות עד סוף היום – סך הכל עשרים וארבע שעות, נמצא שתוך עשרים וארבע שעות יש מקום בעולם שתראה לבנה זו. ומאמר זה מתאים עם מה שאמרו רבותינו, 'צריך שיהיה לילה ויום מן החדש', וכונת רבותינו, שאין לקבוע יום מסוים לראש חודש רק כשכל היממה כולה היא בחודש הבא, וזה אפשרי רק כשמולד הלבנה היה כבר מאתמול, ועל כן אם היה מולד הלבנה בירושלים קודם חצות היום, אז בסין הוא עוד לפני שקיעת השמש, ועל כן לבני סין היום הבא אחר זה ראוי להתקדש לראש חודש, כי הוא כולו אחר המולד, וכיון שהיום שיבוא לבני סין לאחר השקיעה הוא אותו יום עצמו שלבני ירושלים הוא כעת, שעה לפני חצות היום, וכפי שכבר בארנו, על כן אפשר לקבוע יום זה לראש חודש גם בירושלים, למרות שבירושלים מולד הלבנה הוא בא באמצע היום. אם כי, בשעה שמתחיל ראש החודש ליושבי סין, ליושבי ארץ ישראל כבר עברה שבת (למשל), כי כבר יום ראשון אצלם, בכל זאת אין בזה חסרון, כי כונת ההלכה היא שהיום השביעי יהיה אחיד בכל הישוב. ולמשל, נוכל לומר לתושב סין ולמי שגר במערב באיזה יום קבעתם את יום ראש השנה, ויאמרו למשל 'ביום השבת', למרות שאחד מהם כבר עבר את המועד בשעה שהשני חוגג את החג, לפי הבדלי המרחק מארץ ישראל, בכל זאת בשם היום השבועי – היה לשניהם המועד באותו יום עצמו.