מסכת אהלות, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת, אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. שְׁלשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁנַיִם טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁלשָׁה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. כֵּיצַד שְׁנַיִם. אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב:

מסכת אהלות

הקדמה: נאמר בפסוק 'זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים'. מסכת זו עוסקת ברובה בדיני טומאת אהל המת, אך גם בשאר עניני טומאת מת, ופרק זה פותח בכללים שונים של טומאת מת.

המת עצמו הוא אבי אבות הטומאה, והנוגע במת נעשה אב הטומאה, וצריך הזאת אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי, וטבילה, וטמא זה מכונה במשנה 'טמא טומאת שבעה'. כלי הנוגע במת, נעשה כמותו, אבי אבות הטומאה, והנוגע בכלי זה נעשה אב הטומאה. הנוגע באב הטומאה, נעשה 'ראשון' לטומאה, וניתן להטבילו באותו יום, ללא הזאת אפר פרה אדומה, ונטהר בערב, ומכונה במשנה 'טמא טומאת ערב'. במשניות הראשונות שבפרק ראשון יבוארו פרטי דינים אלו.

פרק א

משנה א: בדיני טומאת מת, של הנוגע במת עצמו והנוגע בנוגע, יש שלש אפשרויות השונות בדיניהם, ותחילה מפרטת המשנה את הכללים, ולאחר מכן יבואר באילו אופנים שייך כל אחד מהכללים:

א. יש אופן שבו רק שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת, אֶחָד – הראשון, שנגע במת עצמו, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, והיינו הזאת מי אפר פרה אדומה ביום השלישי והשביעי, וטבילה, וְאֶחָד – השני, שנגע בראשון, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב, והיינו שטובל באותו יום ונטהר בערב, ללא הזאת מי אפר פרה אדומה, והשלישי, שנגע בשני, אינו טמא כלל.

ב. יש אופן שבו שְׁלשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁנַיִם הראשונים, הנוגע במת ומי שנגע בנוגע, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד – השלישי, שנגע בשני, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב, והרביעי אינו טמא כלל.

ג. יש אופן שבו אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁלשָׁה הראשונים, והיינו הנוגע במת, מי שנגע בנוגע, והשלישי שנגע בשני, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד – הרביעי, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב, והחמישי אינו טמא כלל.

מבארת המשנה את האופן הראשון, כֵּיצַד הוא האופן שבו שְׁנַיִם נטמאים במת, אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת, נעשה אב הטומאה, והרי הוא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאָדָם נוסף הַנּוֹגֵע בּוֹ – באדם הראשון שנגע במת, טָמֵא רק טֻמְאַת עָרֶב, ומי שנגע בשני, אינו טמא כלל.