מסכת אהלות, פרק טו, משנה ד

משנה ד: בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, מִן הַצְּדָדִים אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת, טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ טְהוֹרִים. טֻמְאָה בַחֲצָץ, כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין. כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִים. וְאִם לָאו, טְהוֹרִים:

משנה ד: בַּיִת, שֶׁחֲצָצוֹ – עשה בו האדם חלוקה של מחיצות בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, בין אם עשה כן מִן הַצְּדָדִים, שהיו הנסרים או היריעות עומדים בדומה לקירות הבית, ומחלק בכך את הבית לחדרים, אוֹ – ובין אם עשה כן מִן הַקּוֹרוֹת של התקרה, שהיו הנסרים או היריעות שוכבים בדומה לתקרת הבית ובסמוך לה, כגון כדי למנוע מהעפר שבתקרה ליפול לתוך הבית, ונעשה הבית כמחולק לבית שעל גביו עליה, אם היתה טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ – מאחורי אותה מחיצה, בין מהצד ובין מלמעלה, טְהוֹרִים, כיון שמחיצה זו אינה מקבלת טומאה בעצמה, הרי היא גם חוצצת בפני הטומאה. אבל אם היתה טֻמְאָה בַחֲצָץ – בחלק שמאחורי המחיצה, בצד או למעלה, כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין, כיון שסוף הטומאה לצאת מאותו חלל אל הבית שבו יש פתח החוצה (כיון שאין פתח נוסף מהחלל שמאחורי המחיצה החוצה), נטמא הבית. ובאופן זה שהיתה הטומאה ב'חצץ', מאחורי המחיצה, כֵּלִים טהורים שֶׁבַּחֲצָץ דינם תלוי, אִם יֶשׁ שָׁם – בחלל שמאחורי המחיצה פּוֹתֵחַ טֶפַח – אויר ברוחב טפח על טפח בגובה טפח, נמצא שאויר אותו חצץ הוא אהל המת, הרי הכלים טְמֵאִים. וְאִם לָאו, שאין שם חלל טפח על טפח בגובה טפח, הכלים טְהוֹרִים (ונמצא שאף שהכלים שבבית נטמאים, הכלים שנמצאים בחצץ עצמו יחד עם הטומאה, נשארים טהורים).