מסכת אהלות, פרק יא, משנה ה

משנה ה: הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

משנה ה: משנתנו ממשיכה ומביאה נידון נוסף התלוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל, האם גוף האדם נחשב כמי שיש בו חלל טפח. הָיָה האדם מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה – על מפתן הבית, חלקו בתוך הבית וחלקו מחוץ לבית, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת הנושאים את המת, על חלקו שמחוץ לבית, ובכך נטמא גופו של אותו אדם כדין כל דבר הנמצא תחת המת או תחת אהל המת, אך נחלקו האם הוא מכניס את הטומאה לבית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לתוך הבית, שהרי כדי להביא את הטומאה לבית יש צורך שיהיה דבר אחד שהמת מאהיל עליו ויש תחתיו אויר בגובה טפח הנחשב כ'אהל המת', ואם אויר זה מעורב עם אויר הבית נעשה הבית כולו כאהל המת, וכיון שבגוף האדם אין חלל טפח (והאדם עצמו מושכב על הארץ ואין תחתיו חלל טפח) אינו יכול להחשב כ'אהל' ואין הטומאה נכנסת לבית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כיון שיש בגוף האדם חלל טפח, שהרי מחלקו העליון של גופו ועד לקרקע יש טפח, הרי כל אותו טפח נחשב כאהל המת, וכיון שחלק מגופו של אותו אדם נמצא בתוך הבית, הרי הוא מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לתוך הבית.