מסכת אהלות, פרק י, משנה ה

משנה ה: אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, נָתַן בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַתַּחְתּוֹן. הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן:

משנה ה: ובאופן שהיו שתי ארובות, בבית ובעליה, אך אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח – אין בהם שיעור טפח על טפח, והיתה טֻמְאָה בַבַּיִת – תחת תקרת הבית, כל מה שבבית נטמא, אך מה שכְּנֶגֶד האֲרֻבּוֹת טָהוֹר, שהרי אינו תחת תקרת הבית, אלא תחת אויר השמים, ואינו נחשב כנמצא באהל המת. היתה הטֻמְאָה מונחת בבית כְנֶגֶד האֲרֻבּוֹת, כיון שאין הטומאה תחת תקרת הבית אלא תחת אויר השמים, אף שאויר זה הוא פחות מטפח על טפח אינו נחשב כסתום כדי להביא את הטומאה (וכפי שהתבאר לעיל שאין אומרים 'לבוד' להביא את הטומאה), ולכן כל מה שבתוך הַבַּיִת טָהוֹר (אמנם מה שנמצא כנגד הטומאה ממש, נטמא, שהרי טומאה זו בוקעת ועולה עד לרקיע).

היתה הַטֻּמְאָה בקומה הראשונה שבַבַּיִת, תחת תקרת הבית, ונָתַן על גבי הארובה בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין אם הניחו מִלְמַעְלָן – בפי הארובה העליונה, בֵּין מִלְּמַטָּן – בפי הארובה התחתונה, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַתַּחְתּוֹן – הקומה הראשונה שבבית וכל מה שבתוכה, כיון שאין אויר הטומאה בוקע דרך פתח שאין בו טפח על טפח אל העליה, ואפילו אם לא היה מניח כלום בפי הארובה התחתונה לא היתה הטומאה בוקעת ועולה לעליה, כיון שאין שם פתח של טפח על טפח (ונקטה המשנה אופן שהניח כיסוי על פי הארובה מחמת האופנים הבאים). היתה הַטֻּמְאָה מונחת בקומה התחתונה שבבית כְנֶגֶד האֲרֻבּוֹת, וכל זמן שהארובות פתוחות לאויר השמים אין מה שבבית נטמא, שהרי אין הטומאה תחת התקרה, ואחר כך נָתַן בפתח הארובה דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, ובכך נטמא אותו דבר מהטומאה שכנגדו ממש (וטומאה המכוונת כנגדו ממש בוקעת ועולה גם בפתח שאין בו טפח על טפח), בֵּין אם הונח אותו דבר מִלְמַעְלָן – בפתח הארובה העליונה, ובֵּין אם הונח מִלְּמַטָּן – בפתח הארובה התחתונה, כיון שבכך נחשבת הטומאה כמונחת תחת התקרה, הַכֹּל – כל מה שבתוך הבית, בקומה הראשונה, טָמֵא, וכמו בכל אופן שמונחת טומאה תחת תקרת הבית שהטומאה מתפשטת בכל האהל הסתום, וכן נטמא מה שהונח בפתח הארובה, שהרי הוא מכוון כנגד הטומאה ממש (ונטמא בזמן שהיה באויר מעל הארובה, קודם שהונח וסתם את הארובה, וכפי שהתבאר לעיל במשנה ב' בדעת חכמים), אבל מה שבעליה לא נטמא, שהרי אפילו ללא הכיסוי אין הטומאה מתפשטת לאויר העליה דרך פתח שאין בו טפח על טפח, ואמנם מה שכנגד הטומאה ממש נטמא אפילו בעליה. וְאם היה הכיסוי שבפי הארובה דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין אם היה הכיסוי מִלְמַעְלָן – בפתח הארובה העליונה, ובֵּין אם היה הכיסוי מִלְּמַטָּן – בפתח הארובה התחתונה, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן – הטומאה מתפשטת רק בבית התחתון, כיון שהכיסוי מחשיב את הטומאה כמונחת תחת תקרת הבית, והטומאה מתפשטת בכל הבית כמו בכל אהל סתום, אך הדבר עצמו המונח בפתח הארובה אינו נטמא, שהרי אינו מקבל טומאה כלל. ובאופן שהונח בפי הארובה התחתונה, הרי הוא גם חוצץ בפני הטומאה, ולכן מה שמונח בעליה אפילו כנגד הארובה, והיינו כנגד הטומאה ממש, מכל מקום אינו נטמא, כיון שאותו דבר שאינו מקבל טומאה שהונח בפתח הארובה התחתונה חוצץ בפני הטומאה. אך אם היה הכיסוי בפתח הארובה העליונה, מה שמונח בעליה כנגד הטומאה ממש, נטמא גם הוא, שהרי אין דבר החוצץ בפניהם. אך מה שמונח באויר העליה שלא כנגד הטומאה ממש, בכל האופנים אינו נטמא, שהרי אין אויר טומאה מתפשט ממקום למקום דרך פתח שאין בו טפח על טפח.