מסכת ביכורים, פרק ב, משנה ו

משנה ו: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר:

משנה ו: אֶתְרוֹג, שָׁוֶה לָאִילָן, שהולכים בו לפי זמן חנטת הפרי, בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק, שהולכים בו אחר זמן לקיטה, בְּדֶרֶךְ אֶחָד. ומבארת המשנה, שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה, שמנין שלש שנות הערלה מתחיל מעת חנטת הפירות, וּבָרְבָעִי – לענין השנה הרביעית, שיש להעלות את הפירות לירושלים ולאוכלם בקדושה, ששנה זו נמנית לפי זמן החנטה, וּבַשְּׁבִיעִית – לענין קדושת שביעית של הפירות, שאם נחנט הפרי בשישית, אף שנגמר גידולו בשביעית, אינו קדוש. ורק פירות שנחנטו בשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית. וְשוה האתרוג לַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, ואם נלקט בשביעית הרי הוא פטור ממעשר, כדין פירות שביעית, הגם שלענין דיני קדושת שביעית הוא נחשב כמי שגדל בשישית, שאז היתה זמן חניטתו, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר, ואף לענין חיובו במעשר הולכים אחרי השנה שבא נחנט הפרי.