מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק א (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
כא. לא ישחוט אדם ביום טוב חיה או עוף, שדמם טעון כיסוי, אלא אם כן יש לו עפר מוכן מערב יום טוב לכיסוי הדם, שאינו מוקצה.
כב. כמו כן אפר כירה מעצים שנשרפו בערב יום טוב, אינו מוקצה. וכן אפר כירה מעצים שנשרפו בו ביום, ועדיין יש בו רמץ חם הראוי לצלות בו ביצה, אינו מוקצה, ומותר לשחוט חיה או עוף על דעת לכסות בו את הדם.
כג.. אם עבר האדם ושחט בלא שיהיה לו עפר או אפר כירה, ויש לו יתד הנעוצה בעפר תיחוח, יעקרנה עם העפר ויכסה בו את הדם.
כד. וכן אם יש לו עפר שהכניס מערב יום טוב לגינתו או חורבתו כדי להשתמש בו, וייחד לו קרן זוית שהוא מונח בו, אינו מוקצה.
כה. אסור לשחוט את הכוי [שהוא ספק חיה ספק בהמה] ביום טוב, ואם שחטו לא יכסה את דמו, אפילו אם יש לו עפר מוכן, אלא ימתין למוצאי יום טוב ואז יכסנו.
כו. חֵלֶב הכוי אסור באכילה מספק, שמא הוא מין בהמה.
כז. השוחט ביום טוב בהמה וחיה או בהמה ועוף והתערבו דמיהם, אם יכול לכסות את כל הדם בפעם אחת, יכסה. ואם אינו יכול, אסור לכסותו ביום טוב, כדי שלא לטרוח טירחא שאינה של מצוה.
כח. השוחט עוף בערב יום טוב ולא כיסה את דמו, אסור לכסותו ביום טוב. וכן הלש עיסה בערב יום טוב ולא הפריש ממנה חלה, אסור להפריש ביום טוב, ואין מפרישים תרומות ומעשרות ביום טוב, כיון שהיה יכול לעשות זאת מערב יום טוב.
כט. עיסה שנילושה ביום טוב, מותר להפריש ממנה חלה בו ביום.
ל. מותר לטלטל ביום טוב סולם של שובך, המיוחד להורדת גוזלות, אפילו משובך לשובך. אך סולם רגיל, אסור.
לא. אווזים, תרנגולים ויונים ביתיות, מותר לשחוט ביום טוב אף ללא הזמנה כלל, אך עופות שובך וכדומה שאינם עומדים לשחיטה צריך להזמינם מערב יום טוב, ואין צריך מעשה, אלא עומד האדם בערב יום טוב ואומר שיטול גוזלות מסוימים מן השובך, ודי בכך.
לב. אם זימן לשחיטה גוזלות שחורים ולבנים, כל מין במקומו, וכשבא ביום טוב מצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים, או שהזמין שנים ומצא שלשה, או שזימן גוזלות שבתוך הקן ומצא גוזלות מחוץ לקן, אם יש שובכים נוספים בתוך חמישים אמה, חוששים שגוזלות אלו באו משם, וכיון שאינם מזומנים, אסורים ביום טוב. ואם אין שובכים נוספים, אנו מניחים שהתחלפו מקומותיהם, והם הגוזלות שהזמין, ומותרים.
לג. אם זימן שלשה גוזלות ומצא שנים, בכל מקרה הרי הם מותרים, מאחר ואנו מניחים שאחד מהמזומנים פרח, והשנים שנשארו הם מהמזומנים.
לד. 'עלי' [-לוח עץ גדול שכותשים עליו חיטים] הרי הוא כלי שמלאכתו לאיסור ומוקצה הוא ביום טוב, אך אם צריך אותו האדם כדי לחתוך עליו בשר, מותר ליטלו ביום טוב.
לה. השוחט בהמה ביום טוב, רשאי להניח את עורה במקום דריסת רגלי בני אדם, כדי שלא יפסיד האדם את העור, וימנע מלשחוט בהמות לכבוד יום טוב.
לו. הרוצה למלוח את עור הבהמה ביום טוב כדי שלא יתקלקל, רשאי למלוח על גביו את הבשר, ואגב כך יימלח העור, ובלבד שימלח את הבשר לצורך צלי, שזו מליחה מועטה, ולא לצורך בישול בקדירה. וכן רשאי למלוח כל חתיכת בשר על גבי חלק אחר של העור, כדי שימלח כולו.
לז. חַלָבִים של בהמה, האסורים באכילה, אסור למולחם, להפכם, ואף לא לשוטחם ברוח, ביום טוב.
לח. רשאי אדם למלוח כמה חתיכות בשר בבת אחת אף שאינו צריך אלא לאחת, כיון שהכל נעשה בפעם אחת. וכן רשאי להערים ולמלוח כמה חתיכות בשר, אפילו בזו אחר זו, הגם שאינו צריך אלא לאחת, באופן שאחר מליחת כל חתיכה נמלך בדעתו ואומר שרוצה חתיכה אחרת, המובחרת ממנה.
לט. חנות העשויה מִקּוּפָּה שאינה מחוברת לקרקע, וסגורה בתריסים, רשאי בעליה לסלק את תריסי החנות ביום טוב כדי למכור מאכלים לצורך היום, כיון שאין בנין וסתירה בכלים. ואם הקופה נמצאת ברשות הרבים, ואם נאסור עליו לסוגרה יחשוש מגנבים ולא יפתחנה כלל, התירו לו משום שמחת יום טוב אף להחזיר את התריסים למקומם, ובתנאי שצירי התריסים אינם קבועים בצד, אלא באמצע. אך אם הם קבועים בצד אסור מדרבנן להחזירם, [שמא יבוא לתוקעם בחוזק או על ידי מסמר]. אבל כשהחנות בתוך רשותו ואין חשש גניבה, לא התירו לו להחזיר את התריסים למקומם ביום טוב.
מ. כיון שהותרה ביום טוב מלאכת הוצאה לצורך אוכל נפש, הותרה היא אף לכל צורך אחר, הגם שאין בו צורך אוכל נפש. אבל דבר שאין בו צורך כלל, אסור להוציא.
(ספר יוחסין)
