מסכת ביצה, פרק א, שיעור 8

גמרא

שנינו במשנה, 'בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ובית הלל מתירין'. תַּנְיָא בברייתא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֵֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נשנתה מחלוקת זו, ואמרה משנתנו שבית הלל מתירים לטלטל את הסולם ביום טוב, דוקא בְּסֻלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ, המיוחד לכך, והרואה זאת מבין שכוונתו להוריד גוזלות, שזהו דבר המותר ביום טוב, ואין כוונתו לעשיית מלאכה אחרת, האסורה. אֲבָל בְּסֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה, המיועד למלאכות שונות האסורות ביום טוב, דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לטלטלו ביום טוב, ואפילו שכוונתו להורדת גוזלות, מכל מקום יש לחשוש שהרואה יסבור שכוונתו לעשיית מלאכה האסורה.

משנה

כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אין ליטול גוזלות מהשובך ולשוחטם ביום טוב אלא אם כן הזמינם מערב יום טוב לשם כך. משנתנו ממשיכה לדון בענין הזמנה זו: זִמֵּן האדם בערב יום טוב גוזלות שְׁחוֹרִים, וּמָצָא בשובך גוזלות לְבָנִים, זימן לְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים, ובגמרא יבואר באיזה אופן מדובר, וכן אם זימן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, ואינו מכיר מי הם השנים שזימן ומי הוא השלישי שאינו מזומן, הרי אלו אֲסוּרִין, כיון שאסור לשחוט עופות שלא הזמינם לכך מערב יום טוב. אבל אם זימן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, הרי אלו מֻתָּרִין, כיון שאנו אומרים שאחד מהשלשה פרח מהשובך, ולא שכל השלשה פרחו והנמצאים כאן הם שנים חדשים. זימן האדם בערב יום טוב גוזלות שנמצאו בְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא ביום טוב גוזלות לִפְנֵי הַקֵּן, מבחוץ, ובתוך הקן לא היו גוזלות כלל, הרי אלו אֲסוּרִים, כיון שאנו אומרים שאלו הם גוזלות אחרים, שלא הוזמנו.

וּבכל האופנים הללו, אִם אֵין שָׁם גוזלות אחרים בתוך חמישים אמה בסביבות אותו השובך אֶלָּא הֵן, והם גוזלות שאינם יכולים לעוף אלא לדדות בלבד, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, כיון שאין דרך הגוזלות להתרחק משובכם יותר מחמישים אמה, ואנו אומרים שהם הם הגוזלות שהיו בתוך הקן בערב יום טוב, אלא שיצאו החוצה, ואין חוששים שבאו גוזלות אחרים ממרחק הגדול מחמישים אמה. (ואפילו אם יש שובך נוסף בתוך חמישים אמה, אם אינו נמצא בקו ישר עם שובך זה, אלא בקרן זוית, אין חוששים שבאו הגוזלות מאותו השובך, לפי שדרך גוזלות לדדות רק בהליכה ישרה, ואינם פונים לצדדים כלל, אפילו בתוך חמישים אמה (גמרא)).

גמרא

שנינו במשנה, 'זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, אסורין'. תמהה הגמרא, פְּשִׁיטָא, מאחר ומצא גוזלות שונים ממה שהזמין, בודאי אחרים הם, ואסורים. מתרצת הגמרא, אָמַר רָבָא, הָכָא בְּמַאי עַסְקִינָן – כאן, במשנתנו, באיזה אופן מדובר, כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן בערב יום טוב גוזלות שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, והיה כל מין נמצא בתא אחר שבשובך, וְהִשְׁכִּים ביום טוב וּמָצָא גוזלות שְׁחוֹרִים בְּמָקוֹם שהיו בו לְבָנִים, וְגוזלות לְבָנִים בְּמָקוֹם שהיו בו שְׁחוֹרִים, מַהוּ דְּתֵימָא – יכול הייתי לומר שהַנֵי אִינְהוּ נִינְהוּ – השחורים והלבנים הם אותם גוזלות עצמם שהיו שם בערב יום טוב, וְאִיתְהַפּוּכֵי אִיתְהֲפּוּךְ – ורק התהפכו השחורים והלבנים והחליפו את מקומותיהם, קָא מַשְׁמָע לָן – לכך הוצרכה המשנה להשמיענו שאין אומרים כן, אלא חוששים שמא הַנָּךְ – אותם הגוזלות שהזמין בערב יום טוב, אָזוּל לְעָלְמָא – הלכו להם למקום אחר, וְהַנֵי – וגוזלות אלו שמצא בקן, אַחֲרִינֵי נִינְהוּ – גוזלות אחרים הם, שלא הוזמנו כלל, והרי הם אסורים.

הגמרא מביאה ברייתא בענין זה של הזמנת עופות מערב יום טוב: תַּנְיָא בברייתא, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נאמרו דינים אלו, שאין לשחוט ביום טוב עופות שלא הוזמנו לכך מערב יום טוב, בְּיוֹנֵי שׁוֹבָךְ, וּבְיוֹנֵי עֲלִיָּה, וּבְצִפָּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בִּטְפִיחִין – בכלים שהונחו עבורם מחוץ לבית, אוֹ שקננו בַּבִּירָה – בכתלים שבבנין גדול, שכל אלו הם יוני בר שאינם מוכנים לשחיטה, ואם לא זימנם לשם כך הרי הם מוקצים ביום טוב. אֲבָל אַוָּזִין, וְתַרְנְגוֹלִין, וְיוֹנֵי הַדְרֵסִיאוֹת – יונים מְבוּיָּתוֹת, אֵינָן צְרִיכִים זִמּוּן מערב יום טוב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת אָדָם, ודעתו לשוחטם אם יצטרך להם, וכיון שכך אינם מוקצים אף אם לא זימנם בפירוש מערב יום טוב.