מסכת ביצה, פרק ד, שיעור 40

הגמרא מביאה ברייתא בענין נטילת עצים מן הסוכה ביום טוב, ובחג הסוכות: תָּנֵי – שנה רַבִּי חִיָיא בַּר יוֹסֵף ברייתא זו קַמֵּיהּ (-לפניו) דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, וְלֹא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְשָׁוִין בְּסֻכַּת הֶחָג – סוכה העשויה לשם מצוות סוכה, בֶּחָג – בסוכות, שֶׁהִיא אֲסוּרָה, כיון שהוקצתה למצוותה. וְאִם הִתְנָה עָלֶיהָ קודם החג, שיהא רשאי להנות ממנה, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ.

תמהה הגמרא על סיום הברייתא, וּמִי מְהַנֵי בָּהּ תְּנָאָה – וכי מועיל תנאי להתיר את השימוש בעצי הסוכה, וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם (-משמו של) רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲצֵי סֻכָּה שֶׁאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כָּל שִׁבְעָה ימים של חג הסוכות, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כג לד) 'חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה", וְתַנְיָא בברייתא בדרשת פסוק זה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מִנַּיִן יש לנו ללמוד, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל קרבן הַחֲגִיגָה, כַּךְ חָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַסֻּכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר 'חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה", ומכך שכתבה התורה לשון 'חג' סמוך ל'סוכות', יש ללמוד, מַה חַג – כשם שקרבן חגיגה קדוש לַה', אַף סֻכָּה קדושה לַה', וְלֹא מְהַנֵי בָּהּ תְּנָאָה – ואין תנאי מועיל בה, ואם כן כיצד נקטה הברייתא הראשונה שמועיל תנאי להשתמש בעצי הסוכה.

ומביאה הגמרא ברייתא נוספת, שגם בה משמע שמועיל תנאי בסוכה, וְהַתַּנְיָא, סִכְּכָה כְּהִלְכָתָהּ, וְעִיטְרָה בִּקְרָמִין וּבִסְדִּינִין הַמְצוּיָירִין – מיני בדים צבעוניים התלויים לנוי, וְתָלָה בָּהּ אֱגוֹזִים, שְׁקֵדִים, אֲפַרְסְקִין וְרִמּוֹנִים, פַּרְכִּילֵי (-אשכולות) עֲנָבִים וְעַטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים, וְיֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק – להשתמש וליהנות מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶן, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ, הרי שמועיל תנאי בדבר, וקשה מהמבואר בברייתא הקודמת, שחל שם שמים על הסוכה כפי שחל על הקרבן, ואם כן אין תנאי מועיל בדבר.

מתרצת הגמרא, אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם תירוץ זה, באמת לאחר שחלה קדושה על הסוכה אין היא פוקעת אפילו על ידי תנאי, ואילו הברייתות שבהן מבואר שמועיל תנאי, עוסקות בְּאופן שהאדם אוֹמֵר קודם החג 'אֵין אֲנִי בּוֹדֵל מֵהֶן (-איני נמנע מלהשתמש בהם) כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת של כניסת יום טוב ראשון', דְּלֹא חַיְלָא קְדוּשָׁה עָלַיְיהוּ כְּלָל – שכיון שאמר כך לא חלה עליהם קדושה כלל, וכיון שלא הוקצו עצי הסוכה ועיטוריה בבין השמשות של כניסת החג, אף בכל שבעת ימי החג אינם קדושים, ומותר להשתמש בהם. אֲבָל עֲצֵי סוּכָּה דְחַיְלָא קְדוּשָׁה עָלַיְיהוּ – אבל באופן שלא אמר כן, וחלה קדושה על עצי הסוכה או על עיטוריה, אִתְקַצָאֵי לְשִׁבְעָה – הוקצתה הסוכה לשבעת ימי החג, ואין קדושתה פוקעת כלל.

ממשיכה הגמרא ומקשה, וּמַאי שְׁנָא – במה שונה דין הסוכה, שלאחר שחלה עליה קדושה אין מועיל תנאי להפקיע את קדושתה לאחר זמן, מֵהָא דְּאִיתְּמַר – מדין זה שנאמר בבית המדרש, הִפְרִישׁ שִׁבְעָה אֶתְרוֹגִין לְשִׁבְעָה יָמִים של חג הסוכות, אתרוג אחד לכל יום, אָמַר רַב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מהאתרוגים, יוֹצֵא בּוֹ ידי חובתו, וְאוֹכְלוֹ לְאַלְתַּר – מיד, בו ביום. וְרַב אַסִּי אָמַר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מהאתרוגים יוֹצֵא בּוֹ, וְאוֹכְלוֹ לְמָחָר, ועל כל פנים בין לדברי רב ובין לדברי רב אסי הועיל תנאו להפקיע את קדושת האתרוג, בו ביום או למחרתו, אף שהשתמש בו לשם מצוה וחלה עליו קדושה, ומדוע בסוכה אין מועיל תנאי להפקיע את קדושתה עד אחר שבעת ימי הסוכות, אם לא התנה שאינו בודל ממנה בכניסת החג, ולא תחול עליה קדושה כלל. מתרצת הגמרא, הָתָם – שם, לגבי אתרוגים, כיון דְּמַפְסְקֵי לֵילוֹת מִיָּמִים – הלילות נחשבים כ'הפסק' בין הקדושות, שהרי לילה אינו זמן הראוי לנטילת ארבעת המינים, לכן כָּל חַד וְחַד – כל אחד מהאתרוגים יוֹמָא בְּאַפֵּיהּ נַפְשֵׁיהּ הוּא – קדושתו היא לאותו יום בפני עצמו, ומועיל תנאו להפקיע את הקדושה בסיום היום. אבל הָכָא – כאן, בסוכה, דְּלֹא מַפְסְקֵי לֵילוֹת מִיָּמִים – שאין הלילות נחשבים הפסק, שהרי מצוות סוכה נוהגת אף בלילה, כּוּלְּהוּ כַּחֲדָא יוֹמָא אֲרִיכָא דָמוּ – נחשבים כל שבעת ימי הסוכות כיום אחד ארוך, שכולו קדושה אחת, ולכן אין התנאי מועיל להפקיע את הקדושה באמצע החג, אם לא התנה שמתחילת החג לא תחול עליו הקדושה.