מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 131

משנה

המשנה פותחת בדיני ברכת שהחיינו, וממשיכה בביאור דיני ברכות ותפילות נוספות: אדם שבָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְכן אם קָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר ברכת 'שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה'.

מְבָרֵךְ עַל הבשורה הָרָעָה ברכת 'דיין האמת', מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה – אף אם עתידה לצמוח מכך טובה עבורו בעתיד, כגון ששטף נהר את שדהו והזיקו, אף שלשנה הבאה תהיה השדה משובחת, מברך 'דיין האמת', כיון שעתה זו רעה. וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה – ומברך על הבשורה הטובה ברכת 'שהחיינו' אף שיתכן שתיגרם לו רעה מכך, כגון המוצא מציאה, אף שיתכן שהמלכות תשמע על כך ויקנסוהו בכל ממונו, מכל מקום כיון שעתה זו טובה, מברך שהחיינו (גמרא).

וְהַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר – המתפלל לה' על דבר שכבר אירע, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כֵּיצַד, הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, לאחר ארבעים יום מעיבורה, שכבר נוצר הולד ונקבע מינו, וְאוֹמֵר בתפילתו 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר', הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. וכן אם הָיָה האדם בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר 'יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהוּ אֵלּוּ הצווחים בְּתוֹךְ בֵּיתִי', הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

אדם הַנִּכְנָס לַכְּרָךְ – לעיר גדולה, ומצויים שם מושלים המעלילים עלילות על בני אדם, מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם – מבקש מה' שתי בקשות [אך אין או תפילות ממש בברכה ולצד מזרח, אלא בקשות בלבד (רמב"ם)], בקשה אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ לכרך, וּבקשה אַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, אַרְבַּע תפילות הן, שתי הודאות ושתי בקשות, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ לכרך, וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, ומבאר בן עזאי את דבריו, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה עַל מַה שֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, בין בכניסתו ובין ביציאתו, ונמצאו ארבע תפילות, ובגמרא יבואר מהו נוסח התפילות.

גמרא

הרי"ף מביא עתה תפילות נוספות שהובאו במסכת בבא מציעא (מב.): גָּרְסִינַן בְּפֶרֶק הַמַּפְקִיד, תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הַהוֹלֵךְ לָמֹד [-למדוד] אֶת גָּרְנוֹ – תבואתו, המצויה בגורן, אוֹמֵר, 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ', כיון שכל זמן שאינו יודע את שיעור הדבר, שורה בו הברכה, ויכול לבקש על ריבוי התבואה [יש מפרשים שדבר זה נאמר רק בהולך למדוד את גורנו כדי להפריש ממנו מעשרות, שעל דבר זה הובטחה ברכה ועשירות (ריטב"א), ולכן הנכנס למוד שלא על מנת להפריש מעשרות יברך בלא שם ומלכות (משנה ברורה)]. הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה', אבל אם מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, והיינו שהתפלל שתהיה ברכה בכרי הזה (אבודרהם), הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד, וְלֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל, וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי, אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי [-המוסתר] מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, ח) 'יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ', ותיבת 'אסמיך' נדרשת מלשון דבר הסמוי מן העין.