מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 133

הגמרא מביאה עתה את הנוסח שאומר האדם בכניסתו לבית הכסא, וביציאתו: הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, קודם שיכנס, אוֹמֵר למלאכים המלוים את האדם [כמו שנאמר בתהילים (צא יא) 'כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ'], 'הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סַמְכוּנִי סַמְכוּנִי, וְהַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, כִּי זֶה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם'. כַּד נָפֵיק – לאחר שיצא מבית הכסא, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יָכֹל לְהִתְקַיֵּם אֲפִילּוּ שָׁעָה אֶחָת, בָּרוּךְ אַתָּה ה' רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת'.

הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, שבזמנם היו מסיקים אותו באש ממש, והיתה בזה סכנה [ובגמרא מובאים מעשים שאכן היו אנשים שהסתכנו בכך], אוֹמֵר נוסח זה, 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנִי מִזֶּה וּמִכַּיּוֹצֵא בוֹ לֶעָתִיד לָבֹא', כלומר, שמתפלל שינצל מדין הגיהנם לעתיד לבא.

מבררת הגמרא, וְכַד נָפִיק מַאי אוֹמֵר – ומה הוא אומר ביציאתו מן המרחץ, אָמַר רַב אָחָא, אומר 'בָּרוּךְ שֶׁהִצִּילַנִי מִן הָאוּר'.

הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, שהיו נוהגים בזמנם לעשות כן לרפואה, אוֹמֵר 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה כִּי רוֹפֵא (של) חִנָּם אַתָּה' [והוא הדין בכל דבר של רפואה, יאמר נוסח זה, ויתן דעתו שרק על ידי רצון ה' תהיה לו רפואה (משנה ברורה)]. מבררת הגמרא, וְכַד נָפִיק מַאי מְבָרֵךְ – וכשיוצא ממקום הקזת הדם, לאחר ההקזה, מה הוא מברך. אָמַר רָבָא, אומר 'בָּרוּךְ רוֹפֵא חִנָּם'.

הַנִּכְנָס לִישֹׁן עַל מִטָּתוֹ בלילה, אוֹמֵר מִפסוק 'שְּׁמַע ישראל' עַד 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ', וּמְבָרֵךְ ברכה זו, 'בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עָלַי, וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁתִּתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִילֵנִי לִדְבַר עֲבֵירָה, וְתַשְׁלֵט בִּי יֵצֶר טוֹב וְאֶל תַּשְׁלֵט בִּי יֵצֶר רַע [וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ], וְתַעֲמִידֵנִי מִמִּטָּתִי לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת, בָּרוּךְ הַמֵּאִיר [לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ]'.

וְכִי מִיתְעַר – וכאשר מתעורר האדם משנתו, לֵימָא הָכֵי – יאמר נוסח זה, 'אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, וְאַתָּה בְרָאתָהּ, וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים'.