פרק ו, משנה א: קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהְנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

פרק ו, משנה א: כפי שהתבאר בפרק הקודם, קדשי קדשים נשחטים בצפון, וקדשים קלים נשחטים בכל העזרה. המשנה מביאה עתה מחלוקת בדין קדשי קדשים שנשחטו על גבי המזבח: קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ החיצון, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אף על פי שלא נשחטו בצפון העזרה, הרי זה כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן, וכשרים, כיון שנאמר (שמות כ כא) 'מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ', ויש ללמוד מהפסוק שמקום המזבח כשר בין להקרבת עולות ובין להקרבת שלמים. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אין כוונת הפסוק שכל המזבח כשר לכל הקרבנות, אלא מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, דינו כַּצָּפוֹן – כצפון העזרה, וכשר להקרבת עולות ושלמים, ואילו מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם – הרי זה כדרום העזרה, וכשר רק להקרבת שלמים, ולא עולות.

הַמְּנָחוֹת, הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, כיון שלא קבעה התורה מקום מסוים לקמיצה. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְּהוּנָּה, כיון שנאמר (במדבר יח ט) 'זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ  כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם', הרי שדימתה התורה את המנחות לקרבנות, ובפסוק הבא נאמר 'בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ', בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת, כיון שדין המנחות נלמד מדין לחמי תודה, הנאכלים ליום ולילה.