מסכת חלה, פרק ג, משנה ח

משנה ח: הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל:

משנה ח: הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן אותו לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁכבר הוּרְמָה חַלָּתָהּ, נמצא שיש לו כעת עיסה המעורבת מחלק שהופרשה ממנו חלה וחלק שלא הופרשה ממנו חלה, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר – אם יש לו אפשרות להביא קמח ממקום אחר, ולהכין ממנו עיסה בשיעור כזה שיחד עם השאור המעורב בעיסה שבידו יהיה בו שיעור חמשת רבעים קמח (וכגון שהיה השעור בשיעור רבע קב, מכין עיסה חדשה מארבעה רבעים של קמח), ומערב את שתי העיסות יחד, ועתה יש לו עיסה העשויה משיעור חמשת רבעים קמח שלא הופרשה ממנה חלה, ומוֹצִיא – מפריש ממנה חלה לְפִי חֶשְׁבּוֹן של שיעור חלה המופרש מחמשת רבעים קמח. וְאִם לָאו, שאין לו קמח להכין ממנו עיסה אחרת, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל – מפריש חלה בשיעור של אחד מעשרים וארבעה מכל העיסה, כאילו לא הופרשה מכולה חלה כלל, כיון שטבל אוסר אפילו בכל שהוא, בתערובת של מין במינו, ונחשבת העיסה כולה כחייבת בחלה.