מסכת כלים, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, הַשֶּׁרֶץ, וְשִׁכְבַת זֶרַע, וּטְמֵא מֵת, וְהַמְּצֹרָע בִּימֵי סָפְרוֹ, וּמֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע, וּכְלֵי חֶרֶשׂ בַּאֲוִיר, וְאֵינָם מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא:

מסכת כלים – פרק א

מסכת כלים, כשמה, עוסקת ברובה בענין סוגי הכלים השונים לגבי קבלת טומאה. אמנם בפתיחת הפרק הראשון, המתחיל את כל סדר טהרות, פותחות המשניות הראשונות בפירוט דרגות הטומאה השונות.
משנה א: בפרק זה יבוארו דרגות הטומאה השונות, ונמנים כאן עשר דרגות של טומאה חמורה, שכולם עושים 'ראשון לטומאה' מלבד המת עצמו, שהוא אבי אבות הטומאה, והנוגע בו נעשה בעצמו אב הטומאה], והחילוק בין דרגות הטומאה השונות הוא באיזו דרך הם מטמאים, יש המטמאים רק בנגיעה ממש ובהם פותחת משנתנו] ויש המטמאים אף במשא ובדרכים נוספות. יש שמטמאים טומאת יום אחד, ויש שמטמאים טומאת שבעה ימים ואמנם אין הכרח שכל דרגת טומאה חמורה מזו שתחתיה בכל הענינים, אלא רק בדרך שבה היא מטמאת, ויתכן שלגבי דברים אחרים היא קלה ממנה].

במשנתנו יבואר שיש חמשה אבות טומאה, שהם בדרגת הטומאה המטמאת רק במגע ממש:

אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת חמשה הם, שכל הנוגע בהם נעשה ראשון לטומאה, א. הַשֶּׁרֶץ – כל אחד משמונת השרצים הכתובים בתורה שהם 'הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ, וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת (ויקרא יא כט-ל)] לאחר מותו הוא 'אב הטומאה', ומטמא את הנוגע בו להיעשות ראשון לטומאה, ואפילו חלק מהשרץ מטמא, אם היה בו לכל הפחות שיעור של עדשה, או שהיה זה אבר שלם של השרץ, ובתנאי שהוא עדיין לח, ולא כשהוא יבש. ב. וְשִׁכְבַת זֶרַע של ישראל מבן תשע שנים ומעלה, ושיעורה בכעדשה, ובתנאי שהיא לחה, הנוגע בה נעשה ראשון לטומאה. ג. וּטְמֵא מֵת – אדם מישראל שנגע במת, ואפילו היה המת גוי, הוא אב הטומאה, והנוגע בו נעשה ראשון לטומאה אבל כלי מתכת שנגע במת נעשה אבי אבות הטומאה כמו המת עצמו, ואדם הנוגע בו נעשה אב הטומאה]. ד. וְהַמְּצֹרָע בִּימֵי סָפְרוֹ – מי שהיו בו סימני צרעת, והכהן שראהו טמאו והסגירו, ואחר כך התרפא מצרעתו והביא צפורים וגילח את שערו, שהדין הוא שצריך לספור שבעה ימים ולהתגלח שוב ביום השביעי ולהביא קרבנותיו ביום השמיני, בכל אותם שבעה ימים הרי הוא מטמא את הנוגע בו להיעשות ראשון לטומאה ודרגת טומאתו של מצורע גמור היא גבוהה יותר, ותבואר להלן (מ"ד)]. ה. וּמֵי חַטָּאת – מי אפר פרה אדומה שֶׁאֵין בָּהֶם שיעור כְּדֵי הַזָּיָה, ושיעור הזיה היינו שיכול להטביל בהם את ראשי הגבעולים של האזוב ולהזות], הרי הם אב הטומאה והנוגע בהם נעשה ראשון לטומאה ודרגת טומאתם של מים אלו כשיש בהם שיעור כדי הזיה גבוהה יותר, ותבואר להלן (מ"ב)], הֲרֵי אֵלּוּ חמשה אבות הטומאה המְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע להיעשות ראשון לטומאה ובפרקים הבאים יבואר אלו כלים מקבלים טומאה], וּמטמאים כְלֵי חֶרֶשׂ בַּאֲוִיר – אם היה אותו אב טומאה בתוך חלל כלי חרס, אף שלא נגע בכלי עצמו, נטמא הכלי, וְכל אבות הטומאה הללו אֵינָם מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא – הנושא אותם ואינו נוגע בהם אינו נטמא, כיון שבכולם כתוב בתורה לשון 'הנוגע', ולא 'הנושא' וכן אינם מטמאים בשאר דרכי הטומאה שיבוארו במשניות הבאות].