מסכת כלים, פרק א, משנה ב

משנה ב: לְמַעְלָה מֵהֶם, נְבֵלָה, וּמֵי חַטָּאת שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, שֶׁהֵם מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא בְגָדִים בְּמַגָּע, וַחֲשׂוּכֵי בְגָדִים בְּמַגָּע:

משנה ב: לאחר שהובאו במשנה הקודמת אבות הטומאה המטמאים את הנוגע בהם להיעשות ראשון לטומאה, מביאה משנתנו דרגת טומאה חמורה יותר מהם, שמטמאת אפילו ללא נגיעה: לְמַעְלָה מֵהֶם – דרגת טומאה חמורה יותר מאבות הטומאה שהתבארו לעיל (מ"א), נְבֵלָה של בהמה או חיה, טמאה או טהורה אך טהורה שנשחטה כדין אינה טמאה], ואפילו כזית מבשרה, וּמֵי חַטָּאת -מי אפר פרה אדומה] שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם שיעור כְּדֵי הַזָּיָה, והיינו שיכול להטביל בהם את ראשי הגבעולים של האזוב ולהזות, שֶׁמלבד שהם מטמאים את הנוגע בהם, הֵם גם מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא – הנושא אותם ומזיזם ממקומם נעשה ראשון לטומאה אף אם לא נגע בהם, ובטומאת משא יש חומרה מיוחדת, לְטַמֵּא בְגָדִים בְּמַגָּע – שמלבד שהאדם הנושא אותה נעשה בעצמו ראשון לטומאה, אף הבגדים שעליו או שהוא נוגע בהם נעשים ראשון לטומאה, וַחֲשׂוּכֵי בְגָדִים בְּמַגָּע – מה שאין כן בטומאת מגע בין בטומאות שהתבארו במשנה א' שמטמאים רק במגע, ובין בטומאות שהתבארו כאן המטמאים גם במשא], שהנוגע בהם נטמא רק גופו, ואילו הבגדים שעליו אינם נעשים ראשון לטומאה.