מסכת כלים, פרק א, משנה ג 2

המשך משנה ג: לְמַעְלָה מֵהֶן, מֶרְכָּב, שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא. לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּב, מִשְׁכָּב, שֶׁשָּׁוֶה מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ. לְמַעְלָה מִן הַמִּשְׁכָּב, הַזָּב, שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב, וְאֵין מִשְׁכָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב:

המשך משנה ג: לְמַעְלָה מֵהֶן – דרגת טומאה חמורה יותר מאלו, מֶרְכָּב שרכב עליו הזב, והיינו החלק המחובר לאוכף וכדומה שעשוי היושב להשען עליו או לאחוז בו, וחומרתו היא בכך שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא – שאף אם מונחת עליו אבן כבידה, והזב תופס באבן, אף על פי שאין כובדו של הזב מורגש על המרכב מחמת האבן הכבידה המונחת עליו, מכל מקום המרכב נטמא.

לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּב, מִשְׁכָּב ששכב עליו הזב, שמלבד שהוא מטמא תחת אבן מסמא כמו המרכב, יש בו חומרה נוספת בכך שֶׁשָּׁוֶה מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ, כלומר, שלא רק הנוגע במשכב הזב טמא, אלא גם הנושא אותו נטמא, בשונה ממרכב הזב, שמטמא בנגיעה בלבד ולא במשא.

לְמַעְלָה מִן הַמִּשְׁכָּב, הַזָּב עצמו, שמלבד שהוא מטמא באבן מסמא, ומטמא במגע ובמשא, יש בו חומרה נוספת שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב – מטמא את המשכב שהוא שוכב עליו להיות אב הטומאה, והנוגע או נושא את המשכב נעשה ראשון לטומאה, וְאֵין מִשְׁכָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב, שאם נוגע משכב הזב במשכב אחר או בכלים, אינם נעשים אב הטומאה, אלא ראשון לטומאה.