מסכת כלים, פרק ב, משנה א

משנה א: כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר, טֻמְאָתָן שָׁוָה. מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין בַּאֲוִיר, וּמִטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, וּשְׁבִירָתָן הִיא טָהֳרָתָן:

פרק ב

מפרק זה והלאה עוסקות המשניות בבירור מיני הכלים המקבלים טומאה:

משנה א: כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן – כלים שאין להם בית קיבול, טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן – כלים שיש להם בית קיבול, טְמֵאִים, שנאמר 'וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ תתחטאו' (במדבר לא כ), ולשון 'כל מעשה עיזים' באה לרבות כל דבר הבא מן העיזים, ואפילו מהקרנים והטלפים, ולכן כלי עצם בכלל הכלים המקבלים טומאה. אמנם כיון שנאמר 'מכל כלי עץ או בגד או עור או שק' (ויקרא יא לב), הוקשו כלים אלו לשק, וכשם ששק ניתן לטלטלו כשהוא מלא וכשהוא ריק, יש ללמוד שאף כלים אלו מקבלים טומאה רק כאשר ניתן לטלטלם כשהם מלאים, והיינו כשיש להם בית קיבול, ולא כאשר הם 'פשוטים', שאין להם בית קיבול. ואמנם דין זה הוא רק לגבי טומאת מת וטומאת שרץ, אך נטמאים הם בטומאת מרכב ומושב, אם הם ראויים להיות מרכב ומושב. וכל הלימודים הללו הם בכלי עץ עור ועצם, אך כלי זכוכית טומאתם רק מדרבנן, כיון שהם דומים לכלי חרס בכך שהם נעשים מן החול, ואף החמירו בהם יותר מכלי חרס, שהם נטמאים גם כשנוגעת טומאה בגבם, כיון שהם שקופים וניתן לראות גם מה שנוגע בגבם וגם מה שנוגע בתוכם.

וכל הכלים הללו שנטמאו, אם נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. ואם חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים, אין טומאתם הישנה חוזרת להם, אלא הרי הם מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא (מה שאין כן בכלי מתכות, שאם נטמאו ונשברו ועשה מהם כלים חדשים, גזרו חכמים שתחזור להם טומאתם הישנה, כמבואר להלן (פרק יא משנה א)).

כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר – כלים העשויים ממין אדמה מסוים, טֻמְאָתָן שָׁוָה, ששניהם מִטַּמְּאִין (-מקבלים טומאה) וּמְטַמְּאִין כלים אחרים בַּאֲוִיר, שאם נתלתה טומאה באויר הכלי, אף שלא נגעה בתוכו, נטמא. ואם הוכנס מאכל טהור לתוך הכלי הטמא, אף שלא נגע בו, נטמא. וּמִטַּמְּאִין – מקבלים טומאה מֵאֲחוֹרֵיהֶן, כגון כוסות של כסף שחוקקים בבית מושבם, וניתן להופכם ולהשתמש במקום הקיבול שמאחוריהם, אם נגעה טומאה באותו בית קיבול, הרי הם נטמאים, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן – מהחלק החיצוני של דפנותיהם, וּשְׁבִירָתָן בלבד הִיא טָהֳרָתָן, ואי אפשר לטהרם במקוה וכדומה.