מסכת כלים, פרק ח, משנה יא

משנה יא: הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא:

משנה יא: הָאִשָּׁה שנגעה במת והרי היא ראשון לטומאה, שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, והרי גזרו חכמים על משקה הנוגע בטמא שנעשה ראשון לטומאה, התנור טָמֵא, ואף על פי שלגבי נגיעת משקה במאכל כדי להכשירו לקבל טומאה (שאין מאכל נעשה ראוי לקבל טומאה עד שיגעו בו משקים) הדין הוא שרק אם היה נח לאדם בנגיעת המשקה מוכשר המאכל לקבל טומאה, ואילו כאן אין הדבר נח לאשה, מכל מקום לגבי דין טומאה אין צורך שיהא נח הדבר לאדם, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הטמא מְטַמֵּא את מה שהוא נוגע בו בין אם היתה נגיעה זו לְרָצוֹן וּבין אם היתה הנגיעה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

הָיְתָה האשה הטמאה גוֹרַפְתּוֹ – גורפת את האפר שבתנור, וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, ודם זה נחשב 'משקה' להיעשות ראשון לטומאה, ונגע בתנור, אוֹ שֶׁנִּכְוָת מחום התנור וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, ונגעה ברוק, ונחשב הרוק כמשקה להיעשות ראשון לטומאה, ונגעה באצבעה הרטובה מהרוק בתנור, נִטְמָא התנור.