מסכת כלים, פרק יב, משנה ד

משנה ד: מַסְמֵר הַגָּרָע, טָמֵא. וְשֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, טָהוֹר. רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא. מַסְמֵר הַגַּרְדִּי, טָמֵא. וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְמֵאָה:

משנה ד: מַסְמֵר הַגָּרָע – מסמר של נפחים הקבוע בשולחן שהם עובדים עליו, וכשמוציאים חתיכת ברזל מלובנת מהאש ורוצים להקטינה, מניחים אותה על אותו מסמר ומכים עליה בפטיש, ונגרעת מגודלה, הרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה, ואף שהמסמר קבוע בשלחן ואין דרך להזיזו ממקומו, מכל מקום כיון שאינו מחובר לקרקע אין דינו ככלים המחוברים לקרקע, ומקבל טומאה. וְמסמר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת – אבן הקבועה במקומה ומשורטטים עליה שעות היום, ובאמצעה תקוע מסמר מתכת גדול, ולפי הצל שנעשה מאותו מסמר יודעים מה השעה, הרי הוא טָהוֹר, כיון שהמסמר מהודק לאבן, והאבן קבועה במקומה בקרקע, הרי זה ככלי המחובר לקרקע, שאינו מקבל טומאה. רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא – סובר שהוא מקבל טומאה, כיון שלפעמים מטלטלים אותו ממקומו. מַסְמֵר הַגַּרְדִּי – מסמר של אורג, שמסדר בו את חוטי השתי כאשר הם עולים זה על זה, אף שברוב הזמן, כאשר אינו משתמש בו, הרי הוא תוחבו בכותל, מכל מקום אין דינו ככלי המחובר לקרקע, ולכן הוא טָמֵא – מקבל טומאה. וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת – ארון גדול המחזיק יותר מארבעים סאה, המשמש את טוחני הגריסים להניח בו את הגריסים לאחר טחינתם, ומתוך שהם כבדים עושים את דפנות הארון חזקות וכבדות, ומחמת כן אין דרך להזיזו ממקומו, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, כיון שלפעמים מטלטלים אותו ממקומו, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שהוא כלי עץ העשוי לנחת, כלומר עשוי לנוח במקומו בקביעות, ואינו מקבל טומאה. ואם הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלָּהּ – עגלה שהארון מונח עליה, ובעגלה זו מטלטלים אותו ממקום למקום, שֶׁל מַתֶּכֶת, הרי העגלה טְמֵאָה, ככל כלי של מתכת שיש לו שימוש בפני עצמו (ואין אומרים שתתבטל העגלה לארון ולא תקבל טומאה, שכיון שאינה מחוברת אליו ואינה קבועה בו, אף שהיא מיועדת לשימוש מכל מקום אינה בטלה אליו, והרי היא מקבלת טומאה).