מסכת כלים, פרק יג, משנה ד

משנה ד: מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד, טְמֵאָה. הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים. נִטַּל חִסּוּמָן, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ. וְהָרוּקְנִי בִפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה:

משנה ד: מַגְרֵפָה – מקל של ברזל שבקצהו יש כמין כף העשויה לגרוף את האפר מהתנור, וראש המקל עבה וכותשים עמו את הגחלים הגדולות, שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ – נשבר החלק של הכף יחד עם חלק מהידית, עדיין היא טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס – כיון שאותו חלק של הידית עשוי לשמש כקורנס, בדומה לחלק העבה שהיה בראש הידית ושימש לכתוב בו גחלים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שהם סוברים שכאשר התבטל החלק העיקרי של המגרפה, והיינו הכף המשמשת לגרוף את הגחלים, אין החלק שנשאר נחשב כ'כלי', ואינו מקבל טומאה.

מְגֵרָה – מסור משונן שמנסרים בו עצים, שֶׁנִּטְּלוּ חלק משִׁנֶּיהָ, באופן שניטלה כל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, כלומר, מִבֵּין כל שתי שיניים ניטלה שן אחת, הרי היא טְהוֹרָה, כיון שבאופן זה אי אפשר להשתמש בה לניסור עצים, והרי בטל ממנה שם כלי. אבל אם נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ שיניים רצופות באורך מְלֹא הַסִּיט – כשיעור שבין האצבע לאמה כשהם מתוחים, וזהו שיעור של רוחב ארבעה אגודלים, בְּמָקוֹם אֶחָד, שכולו מלא שיניים רצופות, הרי ניתן לנסר בה במקום זה, ויש לה שם כלי, והרי היא טְמֵאָה – מקבלת טומאה.

הַמַּעֲצָד – כלי ברזל שהנגר חותך בו את העץ לנסרים, וְהָאִזְמֵל – תער קטן המיוחד לברית מילה, וְהַמַּפְסֶלֶת – כלי ברזל רחב שחותכים בו קורות גדולות, וְהַמַּקְדֵּחַ – כלי שעושים על ידו נקבים בקורות עץ, שֶׁנִּפְגְּמוּ – שנעשו בהם פגמים, אף שקשה להשתמש בהם כך, מכל מקום כיון שעדיין ראויים הם לשימושם הרי נשאר עליהם שם כלי, וטְמֵאִים – מקבלים טומאה. נִטַּל חִסּוּמָן, כלומר, בראש כל כלי הברזל הללו עושים ברזל מעובד שהוא חזק וקשה יותר משאר הברזל ('פלדה'), והוא החלק החותך או המנקב, ועל ידי חיזוקו אינו מתעקם ואינו מתקלקל, וכיון שניטל חלק זה אי אפשר להשתמש בכלים אלו כראוי, הרי אלו טְהוֹרִין. וְכֻלָּן – כל הכלים הללו, שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, כיון שכל חלק מחודד בפני עצמו וראוי לשימוש בפני עצמו, שני החלקים נשארים טְמֵאִים (-מקבלים טומאה), חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ, שרק צידו האחד מחודד, וממילא כשנחלק לשני חלקים אין לכל חלק בפני עצמו שם כלי ואינו מקבל טומאה. וְהָרוּקְנִי בִפְנֵי עַצְמָהּ – קת העץ שבו מחובר ברזל המשמש להחליק את העצים, ואם ניטל ממנו הברזל אין קת העץ ראויה לשום שימוש בפני עצמה, ולכן טְהוֹרָה – אינה מקבלת טומאה.