מסכת כלים, פרק יג, משנה ח

משנה ח: מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם, טָמֵא. וְאַחַת, טָהוֹר. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טָהוֹר. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד, טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, טָהוֹר. נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת, טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה:

משנה ח: מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן – מסרק גדול העשוי מעץ, ותחובים בו מחטים מברזל, ועשוי לסרוק בו את הפשתן, שֶׁנִּטְּלוּ רוב שִׁנָּיו, וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רק שְׁתַּיִם, עדיין הוא טָמֵא, כיון שגם בשתי שיני מתכת אלו ניתן לעשות את מלאכת המסרק ולסרוק את הפשתן. וְאם נשארה בו רק שן אַחַת, שאינו ראוי למלאכה זו כלל, הרי הוא טָהוֹר. וְכֻלָּן – כל שיני המתכת הללו התחובות במסרק, גם כאשר הן תלושות ממנו ונמצאות אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, הרי הן טְמֵאוֹת, כיון שניתן לחרוט בהן על גבי לוח שעוה.

וְמסרק שֶׁל צֶמֶר, שגם הוא עשוי עץ ותחובות בו מחטים ממתכת, שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, אם היתה הנטילה אַחַת מִבֵּינְתַיִם, כלומר, מבין כל שלש שיניים ניטלה השן האמצעית, ונמצא שאין בו שלש שיניים רצופות, אינו ראוי למלאכת סריקת הצמר, וטָהוֹר. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ שיניים בְּמָקוֹם אֶחָד, הרי הוא ראוי למלאכתו, וטָמֵא, אך זהו בתנאי שהיו אלו שלש שיניים אמצעיות, אך אם הָיְתָה השן הַחִיצוֹנָה של המסרק, שהיא עבה ורחבה, אַחַת מֵהֶן – מאותן שלש שיניים, כיון שבדרך זו אי אפשר לסרוק בו צמר, הרי הוא טָהוֹר. (ושיניים אלו של מסרק צמר אינן חזקות כל כך שיהא ניתן לכתוב בהן על גבי לוח שעוה, ולכן כל שן בפני עצמה שנפלה ממסרק של צמר, אינה מקבלת טומאה), אבל אם נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם מהשיניים, ונשארו מחוברות זו לזו בראשן, וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת – הכשירם לשמש כצבת קטנה ללקט בהם דברים קטנים ודקים, הרי הן טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה. נפלה מהמסרק שן אַחַת, וְהִתְקִינָהּ לְנֵר – להוציא עמה פתילה מהנר, אוֹ לְמִתּוּחַ – למתוח בה בגדים שלא יתקמטו לאחר כביסתם, הרי היא נחשבת ככלי, וטְמֵאָה – מקבלת טומאה.